משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות אבל

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות אבל פרק ו

א  מדברי סופרים שיהיה האביל נוהג במקצת דברי אבילות, כל שלושים יום.  ומניין סמכו לשלושים יום--שהרי הוא אומר "ובכתה את אביה ואת אימה, ירח ימים" (דברים כא,יג), מכלל שהאביל מצטער כל שלושים יום.

ב  ואלו דברים שהאביל אסור בהן כל שלושים יום--אסור בתספורת, ובגיהוץ, ובנישואין, ובשמחת מריעות, ולילך בסחורה ממדינה למדינה:  הכול חמישה דברים.

ג  בתספורת כיצד:  כשם שאסור לספר כל שיער גופו, או לגלח שפמו, או לקוץ ציפורניו בכלי, כל שבעה--כך אסור כל שלושים.  במה דברים אמורים, באיש; אבל האישה מותרת בנטילת שיער לאחר שבעה, והאיש עד שלושים יום.  ועל אביו ועל אימו--חייב לגדל שיערו עד שישלח פרע, או עד שיגערו בו חבריו.

ד  וכן אסור ללבוש כלים לבנים חדשים ומגוהצין כל שלושים, אחד האיש ואחד האישה.  היו צבועין ומגוהצין, מותרין; וכן אם לא היו חדשים--אף על פי שהן לבנים ומגוהצין, מותרין.  וכלי פשתן, אין בהן משום גיהוץ.  ולאחר שלושים יום, מותר בגיהוץ, אפילו על אביו ועל אימו.

ה  בנישואין כיצד:  אסור לישא אישה, כל שלושים יום; ומותר לארס, אפילו ביום המיתה.  ומי שמתה אשתו--אם כבר קיים מצות פרייה ורבייה, ויש לו מי שישמשנו, ואין לו בנים קטנים--הרי זה אסור לישא אישה אחרת, עד שיעברו עליו שלושה רגלים.

ו  אבל מי שלא קיים עדיין מצות פרייה ורבייה, או שקיים ויש לו בנים קטנים, או מי שאין לו מי שישמשנו--הרי זה מותר לארס, ולכנוס מיד; ואסור לו לבוא עליה, עד שלושים יום.  וכן האישה שהייתה אבילה--לא תיבעל, עד שלושים יום.

ז  [ו] שמחת מריעות שהיה חייב לפרוע אותה, מותר לעשותה מיד לאחר שבעה.  אבל אם אינו חייב לפורעה--אסור להיכנס לה, עד שלושים יום.  [ז] במה דברים אמורים, בשאר מתים; אבל על אביו ועל אימו--בין כך ובין כך--לא ייכנס לשמחת מריעות, עד שנים עשר חודש.

ח  על כל המתים כולן--מותר לילך בסחורה, לאחר שלושים יום.  ועל אביו ועל אימו--עד שיגערו בו חבריו, ויאמרו לו לך עימנו.  [ט] וכן על כל המתים כולן--רצה, ממעט בעסקו; רצה, אינו ממעט.  על אביו ועל אימו, ממעט בעסקו.  [י] ההולך ממקום למקום--אם יכול למעט בעסקו, ממעט; ואם לאו, יקנה צורכי הדרך ודברים שיש בהן חיי נפש.

ט  [יא] מי שהיה בעלה צלוב עימה בעיר, או אשתו צלובה, או אביו או אימו--אסור לו לשכון באותה העיר, עד שיכלה הבשר.  ואם הייתה עיר גדולה כאנטוכיה, יש לו לשכון בצד האחר שאינן צלובין בו.

י  [יב] יום שביעי--מקצתו ככולו, והוא עולה לכאן ולכאן; לפיכך מותר לכבס ולרחוץ ולעשות שאר הדברים, ביום שביעי.  וכן יום שלושים--מקצתו ככולו, ומותר לספר ולגהץ ביום שלושים.

יא  [יג] מי שתכפוהו אבליו--הכביד שיערו, מקל בתער לא במספרים; ומכבס כסותו במים, אבל לא בנתר ולא בחול; ורוחץ כל גופו בצונן, אבל לא בחמין.  וכן מי שתכפוהו אבליו, ובא ממדינת הים, ומבית השביה, או שיצא מבית האסורים, או שהיה מנודה והותר, או שהיה מודר ונשאל על נדרו והותר, וכל היוצא מטומאה לטהרה--הרי אלו מגלחין בימי אבלם, הואיל ותכף אותם אבל אחר אבל ולא מצאו פנאי.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך