משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות אבל

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות אבל פרק ב

א  אלו שאדם חייב להתאבל עליהן דין תורה--אימו ואביו, בנו ובתו, אחיו ואחותו מאביו.  ומדבריהם--שיתאבל האיש על אשתו הנשואה, וכן האישה על בעלה, ומתאבל על אחיו ועל אחותו שהן מאימו.

ב  אפילו הכוהן, שאינו מיטמא לאחיו ואחותו מאימו, ולא לאחותו הנשואה, אף על פי שהיא מאביו--מתאבל הוא עליהן; ואם הייתה אחותו זו הנשואה מאביו, הרי הוא מתאבל עליה דין תורה.

ג  בנו או אחיו הבא מן השפחה, או מן הנוכרית--אינו מתאבל עליהן כלל.  וכן מי שנתגייר הוא ובניו, או נשתחרר הוא ובניו--אין מתאבלין זה על זה.  וכן אשתו ארוסה, אינו מתאבל עליה ולא אונן; וכן היא לא אוננת ולא מתאבלת עליו.

ד  כל הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן--הרי זה מתאבל עימהם בפניהם, מדברי סופרים.  כיצד:  הרי שמת בן בנו, או אחי בנו, או אם בנו--חייב לקרוע בפני בנו, ולנהוג אבילות בפניו; אבל שלא בפניו, אינו חייב.  וכן בשאר הקרובים.

ה  אשתו הנשואה--אף על פי שהוא מתאבל עליה--אינו מתאבל עימה על שאר קרוביה, אלא על אביה ועל אימה בלבד:  משום כבוד אשתו, נוהג אבילות עליהן בפניה.

ו  כיצד:  מי שמתה חמותו או חמיו--כופה מיטתו, ונוהג אבילות עם אשתו בפניה; אבל שלא בפניה, אינו נוהג אבילות.  וכן האישה שמת חמיה או חמותה--נוהגת אבילות, בפני בעלה.  אבל שאר קרוביהן--כגון שמת אחי אשתו או בנה, והאישה שמת אחי בעלה או בנו--אין מתאבלין זה עם זה.

ז  וכן ייראה לי שאם מתה אשת קרובו או בעל קרובתו, כגון שמתה אשת בנו או בעל בתו--אינו חייב להתאבל עימהן.  וכן כל כיוצא בזה.

ח  [ו] כמה חמורה מצות אבל--שהרי הכוהן נדחית לו הטומאה מפני קרוביו, כדי שיתעסק עימהן ויתאבל עליהן:  שנאמר "כי, אם לשארו, הקרוב, אליו:  לאימו ולאביו . . . לה, ייטמא" (ויקרא כא,ב-ג), מצות עשה--שאם לא רצה להיטמא, מטמאין אותו בעל כורחו.

ט  במה דברים אמורים, בזכרים שהוזהרו על הטומאה.  אבל הכוהנות--הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה, כך אינן מצוות להיטמא לקרובים:  אלא אם רצו, מיטמאות; ואם לא רצו, לא ייטמאו.

י  [ז] אשתו של כוהן--מיטמא לה על כורחו, ואינו מיטמא לה אלא מדברי סופרים:  עשו אותה כמת מצוה--כיון שאין לה יורש אלא הוא, לא תמצא מי שיתעסק בה אלא הוא.  ואינו מיטמא אלא לנשואה בלבד; אבל הארוסה, לא ייטמא לה.

יא  [ח] וכן כל אותן שאמרנו שאין מתאבלין עליהן, כגון הרוגי בית דין, והפורשים מדרכי ציבור, והנפלים, והמאבד עצמו לדעת--אין הכוהן מיטמא להן.

יב  ועד מתיי הוא מצווה להיטמא לקרוביו, עד שייסתם הגולל.  אבל מאחר שנסתם הגולל, הרי הן כשאר כל המתים--שאם ניטמא בהן, לוקה.

יג  [ט] אשתו הפסולה, אינו מיטמא לה; לפיכך מי ששמעה שמת בעלה ונישאת, ובא בעלה--שניהן אין מיטמאין לה, שהרי היא פסולה לשניהן.  אבל מיטמא הוא לאימו, אף על פי שהיא חללה; וכן מיטמא לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו, אף על פי שהן פסולין--אפילו היו ממזרין, מיטמא להן.

יד  [י] אחותו הנשואה--אינו מיטמא לה, אף על פי שהיא נשואה לכוהן:  שנאמר "הבתולה הקרובה אליו, אשר לא הייתה לאיש" (ויקרא כא,ג).  "הבתולה", פרט לאנוסה ומפותה; יכול שאני מוציא אף הבוגרת, או מוכת עץ--תלמוד לומר "אשר לא הייתה לאיש", מי שהוויתה בידי איש.

טו  "אשר לא הייתה לאיש" (ויקרא כא,ג)--פרט לארוסה, שאינו מיטמא לה, אף על פי שהיא ארוסה לכוהן.  [יא] נתגרשה אחותו מן האירוסין, מיטמא לה--שנאמר "הקרובה אליו" (שם), להביא את המתגרשת מן האירוסין.  [יב] אחיו ואחותו מאימו, אינו מיטמא להן:  שנאמר "ולבנו ולבתו ולאחיו.  ולאחותו" (ויקרא כא,ב-ג)--מה בנו הראוי לירושתו, אף אחיו ואחותו הראויים לירושתו.

טז  [יג] הספקות, אינו מיטמא להן:  שנאמר "לה, ייטמא" (ויקרא כא,ג)--מיטמא הוא על הוודאי, ואינו מיטמא על הספק.  לפיכך הוולדות שנתערבו, והבן שהוא ספק בן שבעה לאחרון או בן תשעה לראשון, וכן כל כיוצא בהן--אינו מיטמא להן מספק.  וכן כל המתגרשת ספק גירושין, או בגט פסול--אינו מיטמא לה.

יז  [יד] אין הכוהן מיטמא לאבר מן החי מאביו, ולא לעצם מעצמות אביו.  וכן המלקט עצמות אביו--אינו מיטמא להן, אף על פי שהשדרה קיימת.  [טו] נקטע ראשו של אביו, אינו מיטמא לו:  שנאמר "לאביו" (ויקרא כא,ב)--בזמן שהוא שלם, ולא בזמן שהוא חסר.  וכן שאר הקרובים.

יח  הטומאה לקרובים דחויה היא, ולא הותרה לכול.  לפיכך אסור לכוהן להיטמא למת, אפילו בעת שמיטמא לקרוביו--שנאמר "לה, ייטמא" (ויקרא כא,ג), אינו מיטמא לאחרים עימה:  שלא יאמר הואיל וניטמאתי על אבי, אלקט עצמות פלוני, אגע בקבר פלוני.

יט  לפיכך כוהן שמת לו מת--צריך להיזהר ולקוברו בסוף בית הקברות, כדי שלא ייכנס לבית הקברות, ולא ייטמא בקברות אחרים, כשיקבור מתו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך