משנה תורה לרמב"ם  ספר שופטים הלכות ממרים
הלכות ממרים פרק ו
א כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם--שקלם הכתוב בכבודו ובמוראו: כתוב "כבד את אביך, ואת אימך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו), וכתוב "כבד את ה', מהונך" (משלי ג,ט); ובאביו ואימו כתוב "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג), וכתוב "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם.
ב המקלל אביו או אימו בסקילה, והמגדף בסקילה--הנה השווה אותן בעונש. הקדים אב לאם בכבוד, והקדים אם לאב במורא--ללמד ששניהם שווין, בין לכבוד בין למורא.
ג איזה הוא מורא, ואיזה הוא כבוד: מורא--לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי. היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים, משנה את שמם.
ד ייראה לי, שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פליא שאין הכול דשין בו; אבל השמות שקוראין בהן כל העם, כגון אברהם יצחק ויעקוב משה ואהרון וכיוצא בהן, בכל לשון ובכל זמן--קורא בהן לאחרים שלא בפניו, ואין בכך כלום.
ה איזה הוא כבוד--מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה משל אב. ואם אין ממון לאב, ויש לבן--כופין אותו, וזן אביו ואימו כפי מה שהוא יכול. ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד בפניו כדרך שעומד מפני רבו. [ד] והאב שהיה תלמיד בנו, אין האב עומד בפני הבן, אבל הבן עומד מפני אביו, אף על פי שהוא תלמידו.
ו וחייב לכבדו בשאר דרכיו, בשעת משאו ומתנו ועשיית חפציו. כיצד: הנשמע בדבר אביו למקום--לא יאמר מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא, פטרוני בשביל אבא; וכן כל כיוצא בזה. לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו, ושהוא מתיירא ממנו.
ז [ה] וחייב לכבדו, אפילו לאחר מותו. כיצד: היה אומר שמועה מפיו--לא יאמר כך אמר אבא, אלא אומר כך אמר אבא מרי, אני כפרת משכבו. במה דברים אמורים, בתוך שנים עשר חודש שלאחר מיתתו; אבל אחר השנים עשר חודש, אומר זכרונו לחיי העולם הבא.
ח [ו] אחד האיש ואחד האישה, חייבין במורא וכבוד: אלא שהאיש בידו לעשות; והאישה אין בידה לעשות, שהרי רשות אחרים עליה. לפיכך אם נתגרשה, או נתאלמנה--הרי שניהם שווין.
ט [ז] עד היכן כיבוד אב ואם: אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכוהו לפניו לים--לא יכלים אותן, ולא יצעק בפניהם, ולא יכעוס כנגדם; אלא יקבל גזירת הכתוב, וישתוק.
י ועד היכן מוראן: אפילו היה לובש בגדים חמודות, ויושב בראש בפני קהל, ובא אביו או אימו וקרעו בגדיו, או הכוהו על ראשו, וירקו בפניו--לא יכלים אותן, אלא ישתוק, ויירא ויפחד ממלך המלכים, שציווהו בכך: שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצטער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר; קל וחומר, למי שאמר והיה העולם ברצונו.
יא [ח] אף על פי שבכך נצטווינו, אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עימהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם: שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול. [ט] והמכה בנו גדול--מנדין אותו, שהרי הוא עובר על "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).
יב [י] מי שנטרפה דעתו של אביו או של אימו, ישתדל לנהוג עימהם כפי דעתם, עד שירוחם עליהן. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתטו ביותר--יניחם וילך לו, ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם.
יג [יא] הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו, אף על פי שהוא פטור על מכתו ועל קללתו, עד שיעשה תשובה: שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו. ראה אותו עובר על דברי תורה--לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו, לא כמזהירו.
יד [יב] מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה--אפילו של דבריהם--הרי זה לא ישמע לו: שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי.
טו [יג] אמר לו אביו השקני מים, ומצוה לעשות--אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים--תיעשה, ויתעסק בכבוד אביו: שאין מבטלין מצוה, מפני מצוה. ואם אין שם אחרים לעשותה--יתעסק במצוה, ויניח כבוד אביו: שהוא ואביו חייבין בדבר מצוה. ותלמוד תורה, גדול מכיבוד אב ואם.
טז [יד] אמר לו אביו, השקני מים, ואמרה לו אימו, השקני מים--מניח כבוד אימו, ועוסק בכבוד אביו תחילה: מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.
יז [טו] חייב אדם לכבד את אשת אביו, אף על פי שאינה אימו, כל זמן שאביו קיים, שזה בכלל כבוד אביו; וכן מכבד בעל אימו, כל זמן שאימו קיימת. אבל לאחר מיתתן, אינו חייב. ומדברי סופרים, שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו.
|
