משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק כב

א  שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, שבא עד אחד מכת זו ועד אחד מכת זו והעידו בעדות אחרת--אין כאן עדות:  שהרי בוודאי אחד מהן שקרן, ואין ידוע מי הוא משניהן.

ב  באה כת זו בפני עצמה, ובאה כת זו בפני עצמה והעידה עדות אחרת--מקבלין כל אחת מהן בפני עצמה.

ג  [ב] ראובן שהוציא על שמעון שני שטרות, אחד במנה ואחד במאתיים, וכפר שמעון בשני השטרות, ועדי שטר זה כת אחת מאותן השתיים שהכחישו זו את זו, ועדי השטר השני הכת השנייה--הרי שמעון משלם מנה, שיד בעל השטר על התחתונה; ויישבע על השאר.

ד  וייראה לי ששבועה זו שיישבע על השאר, בנקיטת חפץ כדין מודה במקצת, שהרי יש עליו שני עדים כשרים מעידין במקצת הממון שכפר בכולו, ולא תהיה הודית פיו גדולה מהעדת עדים כמו שביארנו.

ה  [ג] הוציא ראובן שטר על לוי, ועדיו כת אחת משתיהן, והוציא שמעון שטר שני על לוי, ועדיו הכת השנייה, ולוי כופר בשניהם--הרי ראובן נשבע ונוטל, ושמעון נשבע ונוטל:  שוודאי אחד מהן יש לו אצלו.  ושבועה זו בתקנת חכמים, כדין חנווני על פנקסו.

ו  [ד] הוציא ראובן שטר על שמעון, ועדיו כת אחת מהן, והוציא שטר שני על לוי, ועדיו הכת השנייה, וכל אחד מהן כופר בו--המוציא מחברו, עליו הראיה:  הואיל ואין ראובן יכול לקיים אחד משני שטרות--הרי כל שטר מהן כחרס, ושני הנטענין נשבעין היסת ונפטרין.

ז  במה דברים אמורים, בשבאו שתי הכיתות להעיד כאחד.  אבל כל המוציא שטר שיש בו עדות כת אחת משתיהן, הרי זה גובה בו.  ואם הוציא אחר כך, בין הוא בין אחר, שטר שני שיש בו עדות הכת השנייה--הרי זה גובה בו, בין מן הלווה הראשון בין מאחר:  שהרי כל כת משתיהן, באה בפני עצמה והעידה.

ח  [ה] מי שהביא עדים ונחקרה עדותן, והוזמו, וחזר והביא עדים אחרים באותה הטענה עצמה, והוזמו, אפילו מאה כת, ואחר כך הביא עדים באותה הטענה עצמה, ונמצאת עדות אלו האחרונים מכוונת--דנין על פיהם:  שאף על פי שהוחזק זה שטען טענה זו להביא עדים שקרנים, הרי לא הוחזקו אלו העדים האחרונים שהן משקרין.

ט  אבל שטר שקרא עליו ערער, והוא שיבואו שניים ויאמרו ממנו שאל לזייף לו שטר זה--אף על פי שנתקיים השטר מחותמיו, אין גובין בו לעולם.  וייראה לי שאם באו עדי השטר, והעידו הן בעצמן על כתב ידם--גובין בו.