משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק כא

א  שניים שהעידו שגירש פלוני אשתו ולא נתן לה כתובה, והוזמו, והלוא בין היום בין למחר, אם גירש סופו ליתן כתובה--אומרין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו כשתמכור אותה בטובת הניה, ומשלמין את דמי טובת הניה זו.

ב  ומשערין באישה ובכתובתה, שאם הייתה האישה חולה או זקנה, או שהיה שלום בינה לבין בעלה--אין דמי הכתובה כשתימכר, כמו דמיה אם הייתה האישה בריאה וקטנה, או יש ביניהן קטטה:  שזו קרובה מן הגירושין, ורחוקה מן המיתה.

ג  וכן אין טובת הניה של כתובה המרובה, כפי טובת הניה של כתובה המועטת, שאם הייתה כתובתה אלף והרי היא נמכרת בטובת הניה במאה, אם הייתה מאה אינה נמכרת בעשרה אלא בפחות.  ודברים אלו, כפי מה שישערו הדיינין.

ד  [ב] העידו על זה שהוא חייב לפלוני אלף זוז, על מנת ליתן מכאן ועד שלושים יום, והלווה אומר, עד חמש שנים אחר השלושים יום, ונמצאו זוממין--אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידיו אלף זוז חמש שנים, ומשלמין כן ללווה.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ג] העידו על שורו של זה שנגח, ונמצאו זוממין--משלמין חצי נזק; ואם אין השור שווה חצי נזק--משלמין דמי השור בלבד, שאין משלם אלא מגופו.  לפיכך אם העידו עליו שאכל פירות, או שיבר כלים כדרך הילוכו--משלמין נזק שלם.  וכן כל כיוצא בזה.

ו  [ד] העידו על פלוני שהפיל שן עבדו, ואחר כך סימא את עינו, והוזמו--משלמין לאדון דמי העבד, ודמי עינו.  העידו שסימא את עינו, ואחר כך הפיל את שינו, והוזמו, ונמצא הדבר היפך, שהאדון הפיל את שינו, ואחר כך סימא את עינו--משלמין דמי עין לעבד.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  [ה] עדי קינוי וסתירה שהוזמו, לוקין.  בא עד אחד והעיד שזינת אחר הקינוי והסתירה, ונמצא אותו העד זומם--משלם כתובתה.  היו שניים, הן עדי הקינוי והסתירה והטומאה, ונמצאו זוממין--משלמין כנגד הכתובה, ואין לוקין.  ולמה לא ייהרגו, והרי העידו בטומאה--לפי שלא התרו בה.

ח  [ו] שניים שהעידו על זה שגנב וטבח או מכר, והוזמו--משלמין לו את הכול.  העידו שניים שגנב, והעידו שניים אחרים שטבח או מכר, והוזמו אלו ואלו--הרי הראשונים משלמין לו תשלומי כפל, והאחרונים משלמין תשלומי שניים או שלושה.

ט  הוזמו האחרונים בלבד--הרי הגנב משלם תשלומי כפל, והעדים האחרונים משלמין לגנב תשלומי ארבעה וחמישה.  נמצא אחד מן האחרונים זומם, בטילה עדות שנייה; נמצא אחד מן הראשונים זומם, בטילה כל העדות--שאם אין גניבה, אין הטביחה או המכירה מחייבת אותו לשלם כלום.

י  [ז] שניים שהעידו שאכל זה שדה זו שלוש שנים, ונמצאו זוממין--משלמין לבעל השדה דמי השדה.  העידו שניים שאכלה שנה ראשונה, ושנים שאכלה שנה שנייה, ושנים שאכלה שנה שלישית, והוזמו כולם--משלשין ביניהן:  שאף על פי שעדות החזקה שלוש עדייות, הרי הן כעדות אחת להזמה.

יא  לפיכך שלושה אחים, ואחד מצטרף עם כל אחד ואחד מהן והעידו בשנה שנה--הרי אלו שלוש עדייות, ותתקיים בהן החזקה.  והם כעדות אחת להזמה:  שאם הוזמו כולם--הרי שלושת האחין משלמין חצי דמי השדה, וזה שנצטרף עם כל אחד מהן משלם חצי דמיה.

יב  [ח] שלוש כיתי עדים שנתקיים בעדותן ששור זה מועד, ונמצאת כת ראשונה ושנייה זוממין--כולן פטורין.  נמצאו שלושתן זוממות, כולן חייבין לשלם חצי נזק--שאף על פי שהוא תם, משלם חצי נזק.  במה דברים אמורים, בשהיו כולן רומזין זה את זה, או שבאו רצופין, או שהיו מכירין בעל השור ולא הכירו השור.  אבל אם אין שם אחד מאלו, הרי כת ראשונה ושנייה פטורין--שהרי הם אומרין, לא באנו אלא לחייבו חצי נזק, ולא ידענו שתבוא כת אחרת, וייעשה מועד.

יג  [ט] וכן שניים שהעידו בבן סורר ומורה עדות הראשונה, ובאו שניים אחרים והעידו עליו עדות האחרונה שבה ייהרג, והוזמו שתיהן--כת הראשונה לוקה, ואינה נהרגת, מפני שיכולים לומר, להלקותו באנו; אבל כת אחרונה נהרגת, שעל פיהם בלבד הוא נהרג.  הייתה הכת האחרונה ארבעה, שניים אומרים בפנינו גנב, ושניים אומרים בפנינו אכל, והוזמו--כולן נהרגין.

יד  העידו שניים שגנב זה נפש מישראל ומכרו, והוזמו--הרי אלו נחנקין.  העידו שניים שגנבו, והעידו שניים אחרים שמכרו--בין שהוזמו עדי גניבה, בין שהוזמו עדי מכירה--כל כת מהן שהוזמה נהרגת, שהגניבה היא תחילת חיובו של זה מיתה.

טו  העידו שניים שמכרו לזה הישראלי, והוזמו, ולא היו שם עדים שגנבו--הרי אלו פטורין:  שאפילו לא הוזמו, לא היה זה נהרג, מפני שיכול לומר, עבדי מכרתי.  באו עדי גניבה אחר שהוזמו עדי מכירה--אפילו ראינו אותן רומזין זה את זה, אינן נהרגין.

טז  [י] מוציא שם רע על אשתו שהביא עדים שזינתה כשהיא ארוסה, והביא האב עדים והזימום--הרי עדי הבעל נהרגין.  חזר והביא הבעל עדים, והזים עדי האב--הרי עדי האב נהרגין, ומשלמין ממון לבעל:  נהרגין, מפני עדי הבעל שנגמר דינם להריגה בעדותן, ומשלמין קנס, מפני שנגמר דין הבעל לשלם קנס בעדותן; ונמצאו נפשות לזה, וממון לזה.

יז  וכן שניים שהעידו על זה שבעל נערה מאורסה, והוזמו--נהרגין, ואין משלמין; בעל בתו של פלוני, והוזמו--נהרגין, ומשלמין הקנס לנטען.  פלוני רבע השור, והוזמו--נסקלין, ואין משלמין; שורו של פלוני--נסקלין, ומשלמין דמי השור לבעל השור.  וכן כל כיוצא בזה.