משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות עדות

הלכות עדות פרק טז

א  ראובן שגזל שדה או טלית משמעון, ובא יהודה ועירער על ראובן ואמר, שדה זו או טלית זו שלי היא--אין שמעון יכול להעיד לראובן שאין זו השדה של יהודה, ולא זו הטלית של יהודה:  שהרי שמעון רוצה להעמיד שדה זו וטלית זו ביד ראובן, שהוא טוען שהוא גזלה ממנו, כדי שיחזרו לו מיד הגזלן--שהרי אפשר שתהיה הראיה של שמעון שמוציא בה מיד ראובן, אפשר שאינו יכול להוציא בה מיד יהודה.

ב  וכן אם מכר ראובן השדה הגזולה, או הורישה ללוי, ובא יהודה לערער על לוי--אין שמעון מעיד שאינה של יהודה, שמא נחת יש לו להוציאה מיד לוי.

ג  [ב] מכר הטלית הגזולה ללוי, ובא יהודה לערער--אם מת ראובן, שמעון מעיד עליה שאינה של יהודה:  שהרי אין טלית זו חוזרת לשמעון לעולם, שכבר קנה אותה הלוקח בייאוש ושינוי רשות; וכבר מת ראובן הגזלן, ואין לו ממי ייטול דמיה.

ד  אבל אם עדיין ראובן קיים--אין שמעון מעיד, אף על הטלית:  שהניה לו שלא תעמוד ביד יהודה, כדי שיביא ראיה שראובן גזלה, וישלם לו דמיה.  וכן אם הייתה הטלית ביד יורשי ראובן, אין שמעון מעיד עליה--מפני שסופה, אם תעמוד ביד היורש, לחזור לו.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ג] ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא יהודה לערער על שמעון ולהוציאה מתחת ידו--אין ראובן מעיד לו עליה:  שאף על פי שאין עליו אחריותה, הרי הוא רוצה שתעמוד ביד שמעון--כדי שיבוא בעל חוב של ראובן, ויטרוף אותה בחובו ולא יהיה "לווה רשע, ולא ישלם" (תהילים לז,כא).

ו  [ד] ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון, ובא יהודה לערער ולהוציאה מיד שמעון--ראובן מעיד לו עליה שהיא של שמעון:  שאפילו עמדה ביד שמעון--אין בעל חובו של ראובן טורף מן המיטלטלין, ואפילו היו היפותיקי.

ז  במה דברים אמורים, בשהיה שמעון מודה שזו הפרה והטלית הן של ראובן המוכר בוודאי, והוא יודע שאמת הן שלו.  אבל אם לא הודה שמעון, אין ראובן מעיד לאבד זכות יהודה:  שאם תצא מתחת יד שמעון--יחזור שמעון, ויתבע ראובן בדמים, ויאמר לו מכרת לי דבר שאינו שלך, שהרי באו עדים שהן של יהודה.

ח  במה דברים אמורים שיעיד ראובן לאבד זכות יהודה, ויעמיד המיטלטלין ביד שמעון--כשבאו עדים והעידו, שאנו יודעים ראובן זה שלא הייתה לו קרקע מעולם.  אבל אם לא באו עדים בכך, אף על הפרה והטלית אינו מעיד.

ט  ולמה אינו מעיד עליהן:  שמא הקנה אותם לבעל חובו על גב הקרקע, וכתב לו קנה והקנה לו מיטלטלין על גב הקרקע, שנמצא בעל חוב טורף, אף הפרה והטלית; לפיכך לא יעיד עליהן, שהרי רוצה להעמידן ביד שמעון, כדי שיבוא בעל חוב שלו, ויטרוף אותן.

י  וכן כל כיוצא באלו הדרכים.  ודברים אלו אינן תלויין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו, שיבין בעיקרי המשפטים, ויידע דבר הגורם לדבר אחר, ויעמיק לראות:  אם ימצא שיש לזה העד צד הניה בעולם בעדות זו, אפילו בדרך רחוקה ונפלאה--הרי זה לא יעיד בה.

יא  וכדרך שלא יעיד בדבר זה, שמא נוגע בעדותו הוא--כך לא ידון באותו דבר.  וכן שאר מיני הפסלנות--כשם שפוסלין בעדים, כך פוסלין בדיינין.

יב  [ה] ולפיכך אין סומכין בסנהדרין שניים הקרובים זה לזה, בין בסנהדרי גדולה בין בסנהדרי קטנה.  אבל אלו שמוסיפין עד שבעה לעבר השנה, כמו שביארנו בהלכות קידוש החודש--ייראה לי שאם היה בהן קרוב, אין בכך כלום.

יג  [ו] כל הכשר לדון, כשר להעיד.  ויש כשר להעיד, ואינו כשר לדון:  האוהב, והשונא, והגר, והמשוחרר, וכן הזקן, והסריס, והממזר, וסומה באחת מעיניו--כשרים להעיד, ואינן כשרים לדון דיני נפשות כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך