משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק טז

א  ראובן שגזל שדה או טלית משמעון, ובא יהודה ועירער על ראובן ואמר, שדה זו או טלית זו שלי היא--אין שמעון יכול להעיד לראובן שאין זו השדה של יהודה, ולא זו הטלית של יהודה:  שהרי שמעון רוצה להעמיד שדה זו וטלית זו ביד ראובן, שהוא טוען שהוא גזלה ממנו, כדי שיחזרו לו מיד הגזלן--שהרי אפשר שתהיה הראיה של שמעון שמוציא בה מיד ראובן, אפשר שאינו יכול להוציא בה מיד יהודה.

ב  וכן אם מכר ראובן השדה הגזולה, או הורישה ללוי, ובא יהודה לערער על לוי--אין שמעון מעיד שאינה של יהודה, שמא נחת יש לו להוציאה מיד לוי.

ג  [ב] מכר הטלית הגזולה ללוי, ובא יהודה לערער--אם מת ראובן, שמעון מעיד עליה שאינה של יהודה:  שהרי אין טלית זו חוזרת לשמעון לעולם, שכבר קנה אותה הלוקח בייאוש ושינוי רשות; וכבר מת ראובן הגזלן, ואין לו ממי ייטול דמיה.

ד  אבל אם עדיין ראובן קיים--אין שמעון מעיד, אף על הטלית:  שהניה לו שלא תעמוד ביד יהודה, כדי שיביא ראיה שראובן גזלה, וישלם לו דמיה.  וכן אם הייתה הטלית ביד יורשי ראובן, אין שמעון מעיד עליה--מפני שסופה, אם תעמוד ביד היורש, לחזור לו.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ג] ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא יהודה לערער על שמעון ולהוציאה מתחת ידו--אין ראובן מעיד לו עליה:  שאף על פי שאין עליו אחריותה, הרי הוא רוצה שתעמוד ביד שמעון--כדי שיבוא בעל חוב של ראובן, ויטרוף אותה בחובו ולא יהיה "לווה רשע, ולא ישלם" (תהילים לז,כא).

ו  [ד] ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון, ובא יהודה לערער ולהוציאה מיד שמעון--ראובן מעיד לו עליה שהיא של שמעון:  שאפילו עמדה ביד שמעון--אין בעל חובו של ראובן טורף מן המיטלטלין, ואפילו היו היפותיקי.

ז  במה דברים אמורים, בשהיה שמעון מודה שזו הפרה והטלית הן של ראובן המוכר בוודאי, והוא יודע שאמת הן שלו.  אבל אם לא הודה שמעון, אין ראובן מעיד לאבד זכות יהודה:  שאם תצא מתחת יד שמעון--יחזור שמעון, ויתבע ראובן בדמים, ויאמר לו מכרת לי דבר שאינו שלך, שהרי באו עדים שהן של יהודה.

ח  במה דברים אמורים שיעיד ראובן לאבד זכות יהודה, ויעמיד המיטלטלין ביד שמעון--כשבאו עדים והעידו, שאנו יודעים ראובן זה שלא הייתה לו קרקע מעולם.  אבל אם לא באו עדים בכך, אף על הפרה והטלית אינו מעיד.

ט  ולמה אינו מעיד עליהן:  שמא הקנה אותם לבעל חובו על גב הקרקע, וכתב לו קנה והקנה לו מיטלטלין על גב הקרקע, שנמצא בעל חוב טורף, אף הפרה והטלית; לפיכך לא יעיד עליהן, שהרי רוצה להעמידן ביד שמעון, כדי שיבוא בעל חוב שלו, ויטרוף אותן.

י  וכן כל כיוצא באלו הדרכים.  ודברים אלו אינן תלויין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו, שיבין בעיקרי המשפטים, ויידע דבר הגורם לדבר אחר, ויעמיק לראות:  אם ימצא שיש לזה העד צד הניה בעולם בעדות זו, אפילו בדרך רחוקה ונפלאה--הרי זה לא יעיד בה.

יא  וכדרך שלא יעיד בדבר זה, שמא נוגע בעדותו הוא--כך לא ידון באותו דבר.  וכן שאר מיני הפסלנות--כשם שפוסלין בעדים, כך פוסלין בדיינין.

יב  [ה] ולפיכך אין סומכין בסנהדרין שניים הקרובים זה לזה, בין בסנהדרי גדולה בין בסנהדרי קטנה.  אבל אלו שמוסיפין עד שבעה לעבר השנה, כמו שביארנו בהלכות קידוש החודש--ייראה לי שאם היה בהן קרוב, אין בכך כלום.

יג  [ו] כל הכשר לדון, כשר להעיד.  ויש כשר להעיד, ואינו כשר לדון:  האוהב, והשונא, והגר, והמשוחרר, וכן הזקן, והסריס, והממזר, וסומה באחת מעיניו--כשרים להעיד, ואינן כשרים לדון דיני נפשות כמו שביארנו.