משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק יב

א  כל הנפסל בעבירה--אם העידו עליו שני עדים שעשה עבירה פלונית--אף על פי שלא התרו בו אינו לוקה, הרי זה פסול לעדות.

ב  במה דברים אמורים, בשעבר על דברים שפשט בישראל שהן עבירה--כגון שנשבע לשקר או לשוא, או גזל, או גנב, או אכל נבילה וכיוצא בה; אבל אם ראוהו עדים עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג--צריכין להזהירו, ואחר כך ייפסל.

ג  כיצד:  ראוהו קושר או מתיר בשבת--צריכין להודיעו שזה חילול שבת, מפני שרוב העם אינן יודעין זה.  וכן אם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביום טוב--צריכין להודיעו שהוא שבת, שמא שוכח הוא.

ד  וכן המשחק בקוביה תמיד, או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו--צריכין העדים להודיעו, שהעושה דבר זה פסול לעדות:  שרוב העם אינן יודעין דברים אלו.  וכן כל כיוצא בזה.  כללו של דבר:  כל עבירה שהדברים מראין לעדים שזה ידע שהוא רשע, ועבר בזדון--אף על פי שלא התרו בו--הרי זה פסול לעדות, ואינו לוקה.

ה  [ב] אין אדם נפסל בעבירה, על פי עצמו.  הרי שבא לבית דין, ואמר שגנב או גזל או לווה בריבית--אף על פי שמשלם על פי עצמו, אינו נפסל.  וכן אם אמר שאכל נבילה או בעל בעילה אסורה--אינו נפסל, עד שיהיו שם שני עדים:  שאין אדם משים את עצמו רשע.

ו  לפיכך ראובן שהעיד עליו שמעון שהלווה בריבית, והעיד לוי ואמר לי הלווה בריבית--הרי ראובן נפסל בעדות שמעון ולוי:  אף על פי שהודה לוי שלווה בריבית, אינו משים עצמו רשע; ונאמן על ראובן, ואינו נאמן על עצמו.

ז  וכן מי שהעיד שפלוני רבעו, בין באונסו של נרבע בין לרצונו--הוא ואחר מצטרפין להורגו.  פלוני בא על אשתו--הוא ואחר מצטרפין להורגו, אבל לא להורגה.  וכן כל כיוצא בזה.  פלוני רבע את שורי--הוא ואחר מצטרפין להורגו, שאין אדם קרוב אצל ממונו.

ח  [ג] שניים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו העבירות, ובאו שניים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה--הרי זה כשר.  אבל אם באו שניים והכחישום, ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל--הרי זה ספק פסול; לפיכך לא יעיד, ואין מוציאין ממון בעדותו, ולא ידון--עד שייוודע שעשה תשובה.

ט  [ד] כל מי שנתחייב מלקות--כיון שלקה בבית דין, חזר לכשרותו.  אבל שאר פסולי עדות, שהן פסולין משום הממון שחמסו או גזלו--אף על פי ששילמו, צריכין תשובה, והרי הן פסולין, עד שייוודע שחזרו בהן מדרכן הרעה.

י  [ה] מאימתיי חזרת מלווה בריבית--משיקרעו את שטריהן מעצמן, ויחזרו בהן חזרה גמורה:  שלא ילוו בריבית, אפילו לגוי.

יא  [ו] מאימתיי חזרת המשחקין בקוביה--משישברו את פסיפסיהן מעצמן, ויחזרו בהן חזרה גמורה:  שלא יעשו, ואפילו בחינם.  [ז] ומאימתיי חזרת מפריחי יונים--משישברו את הכלים שצדין בהן, ויחזרו בהן חזרה גמורה:  שאפילו במדבר, לא יהו עושין.

יב  [ח] מאימתיי חזרת סוחרי שביעית--משתגיע שביעית אחרת, וייבדקו.  ולא חזרת דברים בלבד, אלא כותב אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתיים זוז מפירות שביעית, והרי הן נתונים במתנה לעניים.

יג  [ט] מאימתיי חזרת המועל בשבועות--משיבוא לבית דין שאין מכירין אותו, ויאמר להם חשוד אני, או יתחייב שבועה בבית דין שאין מכירין אותו בממון חשוב, וישלם ולא ירצה להישבע.

יד  וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר, ויצאת טריפה מתחת ידו, שהרי הוא בכלל אוכלי טריפה, שהן פסולין לעדות--הרי זה פסול לעדות:  עד שייראה ממעשיו שהוא ניחם על רעתו, וילבוש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או יוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב.

טו  [י] וכן עד זומם שהלך למקום שאין מכירין אותו, ונתנו לו ממון חשוב להעיד בשקר, ולא רצה--הרי זה עשה תשובה, ויחזור לכשרותו.  וכן כל כיוצא בזה.