משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק יא

א  מי שאינו לא במקרא, ולא במשנה, ולא בדרך ארץ--הרי זה בחזקת רשע, ופסול לעדות מדבריהם:  שכל מי שירד עד כך, חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו.

ב  לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ, ואין מקבלין ממנו עדות:  אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצוות, ובגמילות חסדים, ונוהג בדרכי הישרים, ויש בו דרך ארץ--מקבלין עדותו, אף על פי שהוא עם הארץ, ואינו לא במקרא, ולא במשנה.

ג  נמצאת אומר, כל תלמיד חכמים בחזקת כשר, עד שייפסל; וכל עם הארץ בחזקת פסול, עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים.  [ד] וכל מי שיקבל עדות עם הארץ קודם שתהיה לו חזקה זו, או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצוות ובדרך ארץ--הרי זה הדיוט, ועתיד ליתן את הדין:  שהרי מאבד ממון ישראל, על פי רשעים.

ד  [ה] וכן הבזויין, פסולין לעדות מדבריהם; והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת, וכיוצא באלו שאינן מקפידין על הבושת:  שכל אלו חשובין ככלב, ואינן מקפידין על עדות שקר.

ה  ומכלל אלו, האוכלין צדקה של גויים בפרהסיה--אף על פי שאפשר להן שייזונו מהן בצנעה--מבזים עצמן לכך, ואינן חוששין.  כל אלו פסולין מדבריהם.

ו  מה בין פסול לעדות מן התורה, לפסול מדבריהם:  שפסול מן התורה שהעיד--עדותו בטילה, אף על פי שלא הכריזו עליו בבתי כנסייות ובבתי מדרשות.  והפסול מדבריהם, צריך הכרזה.

ז  לפיכך כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו--מקבלין אותה, כדי שלא לאבד זכות העם:  שהרי לא ידעו בו שהוא פסול, ואין פסולו אלא מדבריהם.

ח  [ז] עד אחד נאמן באיסורין, אף על פי שהוא פסול לשאר עדייות, שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה, ונאמן לומר כהלכה שחטתי.  אבל החשוד על דבר--אינו נאמן על שלו, אבל נאמן על של אחרים; [ח] לפיכך החשוד על דבר--יש לו לדון בו ולהעיד בו, לאחרים:  חזקה אין אדם חוטא, כדי שייהנו אחרים.

ט  כיצד:  נאמן עם הארץ לומר, פירות פלוני מעושרין הן; ונאמן הנחשד למכור בשר בכור לומר, בשר זה שמוכר פלוני חולין הוא; וכן כל כיוצא בזה, משאר האיסורין.  לפי שאימת האיסורין על הרשעים, ואין אימת הממון עליהן.

י  [ט] מלכי ישראל--לא מעידין, ואין מעידין עליהן:  שהן בחזקת אלמים בעלי זרוע, ואינן נכנעין תחת עול הדיינין.  אבל כוהן גדול--מעידין עליו, ומעיד הוא למלך בבית דין הגדול כמו שביארנו.

יא  [י] המוסרין, והאפיקורוסין, והמינים, והמשומדים--לא הוצרכו חכמים למנות אותן בכלל פסולי העדות, שלא מנו אלא רשעי ישראל.  אבל אלו המורדין הכופרין, פחותין הן מן הגויים:  שהגויים--לא מעלין ולא מורידין, ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא; ואלו--מורידין ולא מעלין, ואין להן חלק לעולם הבא.