משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות עדות

הלכות עדות פרק יא

א  מי שאינו לא במקרא, ולא במשנה, ולא בדרך ארץ--הרי זה בחזקת רשע, ופסול לעדות מדבריהם:  שכל מי שירד עד כך, חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו.

ב  לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ, ואין מקבלין ממנו עדות:  אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצוות, ובגמילות חסדים, ונוהג בדרכי הישרים, ויש בו דרך ארץ--מקבלין עדותו, אף על פי שהוא עם הארץ, ואינו לא במקרא, ולא במשנה.

ג  נמצאת אומר, כל תלמיד חכמים בחזקת כשר, עד שייפסל; וכל עם הארץ בחזקת פסול, עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים.  [ד] וכל מי שיקבל עדות עם הארץ קודם שתהיה לו חזקה זו, או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצוות ובדרך ארץ--הרי זה הדיוט, ועתיד ליתן את הדין:  שהרי מאבד ממון ישראל, על פי רשעים.

ד  [ה] וכן הבזויין, פסולין לעדות מדבריהם; והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת, וכיוצא באלו שאינן מקפידין על הבושת:  שכל אלו חשובין ככלב, ואינן מקפידין על עדות שקר.

ה  ומכלל אלו, האוכלין צדקה של גויים בפרהסיה--אף על פי שאפשר להן שייזונו מהן בצנעה--מבזים עצמן לכך, ואינן חוששין.  כל אלו פסולין מדבריהם.

ו  מה בין פסול לעדות מן התורה, לפסול מדבריהם:  שפסול מן התורה שהעיד--עדותו בטילה, אף על פי שלא הכריזו עליו בבתי כנסייות ובבתי מדרשות.  והפסול מדבריהם, צריך הכרזה.

ז  לפיכך כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו--מקבלין אותה, כדי שלא לאבד זכות העם:  שהרי לא ידעו בו שהוא פסול, ואין פסולו אלא מדבריהם.

ח  [ז] עד אחד נאמן באיסורין, אף על פי שהוא פסול לשאר עדייות, שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה, ונאמן לומר כהלכה שחטתי.  אבל החשוד על דבר--אינו נאמן על שלו, אבל נאמן על של אחרים; [ח] לפיכך החשוד על דבר--יש לו לדון בו ולהעיד בו, לאחרים:  חזקה אין אדם חוטא, כדי שייהנו אחרים.

ט  כיצד:  נאמן עם הארץ לומר, פירות פלוני מעושרין הן; ונאמן הנחשד למכור בשר בכור לומר, בשר זה שמוכר פלוני חולין הוא; וכן כל כיוצא בזה, משאר האיסורין.  לפי שאימת האיסורין על הרשעים, ואין אימת הממון עליהן.

י  [ט] מלכי ישראל--לא מעידין, ואין מעידין עליהן:  שהן בחזקת אלמים בעלי זרוע, ואינן נכנעין תחת עול הדיינין.  אבל כוהן גדול--מעידין עליו, ומעיד הוא למלך בבית דין הגדול כמו שביארנו.

יא  [י] המוסרין, והאפיקורוסין, והמינים, והמשומדים--לא הוצרכו חכמים למנות אותן בכלל פסולי העדות, שלא מנו אלא רשעי ישראל.  אבל אלו המורדין הכופרין, פחותין הן מן הגויים:  שהגויים--לא מעלין ולא מורידין, ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא; ואלו--מורידין ולא מעלין, ואין להן חלק לעולם הבא.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך