משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק ו

א  כבר ביארנו שקיום שטרות מדבריהם, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין.  ואף על פי כן אין מקיימין שטרות אלא בשלושה, אפילו שלושתן הדיוטות, מפני שהוא דין.  ולפיכך אין מקיימין שטרות בלילה, כמו שביארנו.

ב  באחד מחמישה דרכים, יתקיים השטר בבית דין:  הדרך האחת, שיהיו הדיינין מכירין כתב ידי העדים, שזו עדות פלוני וזו עדות פלוני.  הדרך השנייה, שיחתמו העדים בפניהם.  הדרך השלישית, שיבואו העדים החותמין לפניהם ויאמר כל אחד ואחד, זה כתב ידי ואני עד בדבר זה.  הדרך הרביעית, שאם מתו עדי השטר או שהיו במדינה אחרת, ויבואו עדים אחרים ויעידו על כתב ידן שהוא זה.  הדרך החמישית, שיהיה כתב ידן יוצא בשטרות אחרות, ועורכין בית דין זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות האחרות ויהיה דומה זה לזה, וייראה להם ביחד, שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו.

ג  אין מקיימין את השטר משטרות אחרות, אלא משתי שטרות של שתי שדות, שאכלום בעליהם שלוש שנים אכילה נכונה גלויה בלא שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם, כדרך שאוכלין כל בעלי שדות שדותיהן; או משתי שטרי כתובות:  והוא, שיצאו שני השטרות מתחת ידי אחר--לא מתחת ידי זה שרוצה לקיים שטרו, שמא זייף הכול.

ד  וכן מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער, והוחזק בבית דין--מקיימין ממנו לבדו, כמו שמקיימין משטרי שתי שדות או שתי כתובות.

ה  [ד] בית דין שכתבו במושב שלושה היינו, ונתקיים שטר זה בפנינו--הרי זה מקויים, אף על פי שלא פירשו באיזה דרך מחמש הדרכים נתקיים:  שאין חוששין לבית דין, שמא יטעו.  וכבר נהגו כל בתי דינין שראינו ושמענו, שיכתבו הדרך שנתקיים בה בפניהם.  [ה] ולעולם אין בית דין בודקין אחר בית דין אחר, אלא מחזיקין אותן שהן בקיאין ולא יטעו; אבל בודקין אחר העדים.

ו  שלושה שישבו לקיים את השטר, ומת אחד מהם--צריך לכתוב במושב שלושה היינו, והאחד איננו:  שמא יראה הרואה, ויאמר בשניים קיימוהו; אפילו היה כתוב בו בבית דין, יאמר הרואה שמא דימו ששניהם בית דין הם.  ואם יש בו משמע שהיו שלושה, אינו צריך.

ז  שלושה שישבו לקיים את השטר, ובאו שני עדים ועירערו על אחד מהן שהוא גזלן וכיוצא בו, ובאו שניים אחרים והעידו שחזר בתשובה--אם עד שלא חתמו העידו שחזר--הרי זה חותם עימהם, שהרי שלושה היו.  ואם אחר שחתמו השניים העידו עליו שחזר בתשובה--אינו חותם עימהם, שהרי הוא כמי שאינו בעת חתימת השניים.

ח  במה דברים אמורים, בשעירערו עליו בעבירה.  אבל אם עירערו עליו בפגם משפחה, כגון שאמרו אימו לא נשתחררה ועבד הוא, או לא נתגיירה אימו וגוי הוא, ונודע אחר שחתמו השניים שאין במשפחתו פגם, ושהוא כשר--הרי זה חותם עימהם, שזה גילוי דבר שהיה מקודם.

ט  [ח] מותר לכתוב הקיום בשטר, קודם שיתקיים השטר וחותמין הדיינין אחר שיתקיים השטר--שאין הכתיבה עיקר, אלא החתימה.  ואין הדיינין צריכין לקרות השטר שמקיימין אותו, אלא מקיימין אותו מעדיו, אף על פי שלא ידעו מה כתוב בו.