משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות עדות

הלכות עדות פרק ב

א  מה בין חקירות לבדיקות:  בחקירות ודרישות--אם כיוון האחד את עדותו, והעד השני אמר איני יודע--עדותן בטילה; אבל בבדיקות--אפילו שניהן אומרין, אין אנו יודעין--עדותן קיימת.  ובזמן שהן מכחישין זה את זה, אפילו בבדיקות--עדותן בטילה.

ב  כיצד:  העידו שהרג זה את זה, ואמר העד האחד כשנחקר בשבוע פלוני, בשנה פלונית, בחודש פלוני, בכך וכך בחודש, ברביעי בשבת, בשש שעות ביום, במקום פלוני הרגו; וכן כשדרשו במה הרגו, אמר הרגו בסיף.  וכן העד השני כיוון עדותו בכול חוץ מן השעות, שאמר איני יודע בכמה שעות היה ביום, או שכיוון את השעה, ואמר איני יודע במה הרגו ולא הבנתי בכלי שהיה בידו--עדותן בטילה.

ג  אבל אם כיוונו הכול, ואמרו להן הדיינין כליו היו שחורים או לבנים, ואמרו אין אנו יודעים, ולא שמנו ליבנו לדברים אלו שאין בהן ממש--עדותן קיימת.

ד  [ב] אמר אחד כלים שחורים היה לבוש, ואמר השני לא כי, אלא כלים לבנים היה לבוש--הרי עדותן בטילה; וכאילו אמר האחד ברביעי בשבת והשני בחמישי, שאין כאן עדות, או שאמר האחד בסיף הרגו, והשני אומר ברומח שאין כאן עדות:  שנאמר "נכון הדבר" (דברים יג,טו; דברים יז,ד); וכיון שהכחישו זה את זה, בדבר מכל הדברים--אין זה "נכון".

ה  [ג] היו העדים מרובים--שניים מהן כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות, והשלישי אומר איני יודע--תתקיים העדות בשניים, וייהרג.  אבל אם הכחיש את שניהן, אפילו בבדיקות--עדותן בטילה.

ו  [ד] עד אחד אומר ברביעי בשבת בשניים בחודש, והשני אומר ברביעי בשבת בשלושה בחודש--עדותן קיימת:  שזה ידע בעיבורו של חודש, וזה לא ידע.

ז  במה דברים אמורים, עד חצות החודש.  אבל אחר חצות--כגון שאמר האחד בשישה עשר בחודש, והשני אומר בשבעה עשר--אף על פי שכיוונו שניהם יום אחד מימי השבת, עדותן בטילה:  שאין חצי החודש בא, אלא וכבר ידעו הכול אימתיי היה ראש החודש.  [ה] אמר האחד בשלושה בחודש, והשני אומר בחמישה--עדותן בטילה.

ח  אמר עד אחד בשתי שעות ביום, והשני אומר בשלוש שעות היה--עדותן קיימת, שדרך העם לטעות בשעה אחת.  אבל אם אמר האחד בשלוש שעות, והשני אומר בחמש--עדותן בטילה.

ט  אמר עד אחד קודם הנץ החמה, ואחד אומר בהנץ החמה--עדותן בטילה, אף על פי שהיא שעה אחת:  שהדבר ניכר לכול.  וכן אם נחלקו בשקיעתה.