משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק כג

א  "לא תיקח שוחד" (דברים טז,יט)--אין צריך לומר לעוות את הדין, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב--אסור, ועובר בלא תעשה.  והרי הוא בכלל "ארור לוקח שוחד" (דברים כז,כה); וחייב להחזיר השוחד, כשיתבענו הנותן.  [ב] וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה--כך הנותן, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

ב  [ג] כל דיין שיושב ומגדל מעלתו, כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו--הרי הוא בכלל הנוטים אחרי הבצע; וכן עשו בני שמואל, ולכך נאמר בהם "וייטו אחרי הבצע; ויקחו שוחד" (שמואל א ח,ג).

ג  ולא שוחד ממון בלבד, אלא אפילו שוחד דברים.  ומעשה בדיין שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר, ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו, והיה לו דין; ואמר לו הדיין, הריני פסול לך לדין.  ומעשה באחד שהעביר אברה של עוף מעל רדיד הדיין, ואחד כיסה רוק מלפני הדיין; ואמר לו, הריני פסול לך לדין.

ד  ומעשה באחד שהביא מתנה ממתנות כהונה לדיין כוהן; ואמר לו, פסול אני לך לדין.  ומעשה באריס אחד של דיין שהיה מביא לו תאנים מתוך שדהו, מערב שבת לערב שבת; פעם אחת הקדים והביא בחמישי בשבת, מפני שהיה לו דין, ואמר לו הדיין, הריני פסול לך לדין:  אף על פי שהתאנים משל דיין, הואיל והביאן שלא בזמנו, נפסל לו לדין.

ה  [ד] כל דיין ששואל שאלה, פסול לדון לזה שהשאילו.  במה דברים אמורים, בשלא היה לדיין להשאיל.  אבל היה לו להשאיל--כשר, שהרי גם זה שואל ממנו.

ו  [ה] כל דיין שנטל שכרו לדון, דיניו בטילים--והוא, שלא יהיה שכר הניכר.  אבל אם היה עוסק במלאכתו, ובאו לפניו שניים לדין, ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתיי עד שאדון לכם, או תנו לי שכר בטלתי--הרי זה מותר.  והוא שיהיה הדבר ניכר, שהוא שכר הבטלה בלבד בלא יותר; וייטול משניהם בשווה, זה בפני זה.  כגון זה מותר.

ז  [ו] אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו, אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו; ולא למי ששונאהו, אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו.  אלא צריך שיהיו שני בעלי דינין שווין בעיני הדיין, ובליבו.  ואם לא היה מכיר את אחד מהם, ולא מעשיו--אין לך דין צדק כמוהו.  [ז] וכל שני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה--אסורין לישב בדין זה עם זה, שדבר זה גורם ליציאת המשפט מעוקל:  מפני השנאה שביניהן, דעת כל אחד מהן נוטה לסתור דברי חברו.

ח  לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צווארו, וגיהינום פתוחה לו מתחתיו; ויידע את מה הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי עתיד להיפרע ממנו, אם נטה מקו האמת:  שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א), ואומר "ראו מה אתם עושים--כי לא לאדם תשפטו, כי אם לה'" (דברי הימים ב יט,ו).

ט  כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל.  וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה, שלא כדין--הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות:  שנאמר "וקבע את קובעיהם, נפש" (משלי כב,כג).

י  וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת--כאילו תיקן את כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל:  שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א).  ושמא יאמר הדיין, מה לי ולצרה הזאת--תלמוד לומר "ועימכם, בדבר משפט" (דברי הימים ב יט,ו).  אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

יא  [י] לעולם יהיו בעלי הדין לפניך כרשעים, ובחזקת שכל אחד מהן טוען שקר, ודון לפי מה שתראה מן הדברים; וכשייפטרו מלפניך, יהיו בעיניך כצדיקים שקיבלו עליהם את הדין, ודון כל אחד מהם בליבך לכף זכות.