משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק כא

א  מצות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).  איזה הוא צדק המשפט:  זה השווית שני בעלי דינין בכל דבר--לא יהיה אחד מדבר כל צורכו, ואחד אומר לו קצר דבריך; לא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחד וידבר לו קשות.

ב  שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים, והשני בגדים בזויים--אומרין למכובד, או הלבישהו כמותך עד שתידון עימו, או לבוש כמותו:  עד שתהיו שווין, ואחר כך תעמדו בדין.

ג  לא יהיה אחד יושב ואחד עומד, אלא שניהם עומדין.  ואם רצו בית דין להושיב את שניהם, מושיבין; ולא יישב אחד למעלה ואחד למטה, אלא זה בצד זה.

ד  במה דברים אמורים, בשעת משא ומתן בדין; אבל בשעת גמר דין--הכול בעמידה, שנאמר "ויעמוד העם על משה" (שמות יח,יג).  ואיזה הוא גמר דין--איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי.  במה דברים אמורים, בבעלי דינין; אבל העדים--לעולם בעמידה, שנאמר "ועמדו שני האנשים" (דברים יט,יז).

ה  [ד] תלמיד חכמים ועם הארץ שבאו לדין--מושיבין את החכם, ואומרין לעם הארץ שב; אם לא ישב, אין מקפידין על כך.  ולא יקדים התלמיד כשיבוא לדין, ויישב לפני רבו שרוצה לדון לפניו; ואם היה קבוע לו זמן לקרות, ובא בזמנו--מותר.

ו  [ה] כבר נהגו כל בתי דיני ישראל מאחר התלמוד, בכל הישיבות, שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים, כדי לסלק המחלוקת:  שאין בנו כוח להעמיד משפטי הדת על תילם.

ז  [ו] היו לפני הדיינין בעלי דין הרבה--מקדימין את דין היתום לדין האלמנה, שנאמר "שפטו יתום, ריבו אלמנה" (ישעיהו א,יז).  ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכמים, ודין תלמיד חכמים קודם לדין עם הארץ; ודין האישה קודם לדין האיש, שבושת האישה מרובה.

ח  [ז] אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין, קודם שיבוא חברו, או שלא בפני חברו; אפילו דבר אחד אסור:  שנאמר "שמוע בין אחיכם" (דברים א,טז).  וכל השומע מאחד--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תישא, שמע שוא" (שמות כג,א).  ובכלל לאו זה, אזהרה למקבל לשון הרע, ומספר לשון הרע, ומעיד עדות שקר.

ט  וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיינין, קודם שיבוא חברו; וגם על זה וכיוצא בו נאמר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז).

י  [ח] לא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן, אלא אם כן היה מכיר לשון בעלי דינין, ושומע טענותיהן, ואינו מהיר בלשונם, כדי להשיב להם:  יעמיד תורגמן להודיע אותם פסק הדין, ומאיזה טעם חייב זה וזיכה זה.

יא  [ט] צריך הדיין לשמוע טענות בעלי דינין, ולשנות טענותיהן--שנאמר "ויאמר המלך--זאת אומרת, זה בני החי ובנך המת" (מלכים א ג,כג); ומצדק את הדין בליבו, ואחר כך יחתכהו.

יב  [י] מניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו, תלמוד לומר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז); אלא יאמר מה שנראה לו, וישתוק.  ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל:  אפילו הביא בעל דין עד אחד--לא יאמר לו, אין מקבלין עד אחד; אלא יאמר לנטען, הרי זה העיד עליך, ולוואי שיודה ויאמר, אמת, עד שיטעון הוא ויאמר, עד אחד הוא ואינו נאמן עליי.  וכן כל כיוצא בזה.

יג  [יא] ראה הדיין זכות לאחד מהן, ובעל דין מבקש לאומרה ואינו יודע לחבר הדברים, או שראה אותו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החמה והכעס נסתלקה ממנו, או נשתבש מפני הסכלות--הרי זה מותר לסעדו מעט, ולהבינו תחילת הדבר משום "פתח פיך, לאילם" (משלי לא,ח).  וצריך להתיישב בדבר זה הרבה, שלא יהיה כעורכי הדיינין.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך