משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק יז

א  כמה מלקין את המחוייב מלקות--כפי כוחו, שנאמר "כדי רשעתו במספר" (דברים כה,ב).  וזה שנאמר "ארבעים" (דברים כה,ג)--שאין מוסיפין על הארבעים, אפילו היה חזק ובריא כשמשון; אבל פוחתין לחלש--שאם יכה חלש מכה רבה, בוודאי הוא מת.

ב  לפיכך אמרו חכמים שאפילו הבריא ביותר, מכין אותו תשעה ושלושים, שאם נוסיף לו אחת, נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו.

ג  [ב] כשאומדין את החוטא כמה הוא יכול לקבל, אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש:  אמדוהו שהוא יכול לקבל עשרים--אין אומרין ילקה אחד ועשרים, כדי שיהיו יכולין להשתלש; אלא ילקה שמונה עשר.

ד  אמדוהו לקבל ארבעים, וכיון שהתחיל ללקות ראוהו חלש, ואמרו אינו יכול לקבל, יתר על אלו התשעה או השנים עשר שוט שלקה--הרי זה פטור.  אמדוהו לקבל שנים עשר, ואחר שלקה ראוהו חזק ויכול לקבל יותר--הרי זה פטור, ואינו לוקה יותר על האומד.

ה  [ג] אמדוהו היום שילקה שנים עשר, ולא הלקוהו עד למחר, והרי הוא למחר יכול לקבל שמונה עשר--אינו לוקה אלא שנים עשר.  אמדוהו שילקה למחר שנים עשר, ולא לקה עד יום שלישי, והרי הוא חזק ויכול לקבל שמונה עשר--לוקה שמונה עשר:  שהרי בשעת האומד, לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן.  וכן כל כיוצא בזה.

ו  [ד] מי שנתחייב מלקייות הרבה, בין על עבירות הרבה בין על מעשה אחד שחייבין עליו מלקייות הרבה--אם אמדוהו אומד אחד, לוקה ופטור; ואם לאו--לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה.

ז  כיצד:  נתחייב שתי מלקייות--אמדו יכול הוא לקבל חמישה וארבעים--כיון שלקה חמישה וארבעים, נפטר.  אבל אם אמדוהו למלקות אחת, והכוהו שלושה או תשעה או שלושים כמו האומד--הרי זה מתרפא, וחוזרין ואומדין אותו למלקות שנייה:  עד שילקה לכל מלקייות שחייב בהן.

ח  [ה] מי שאמדוהו, וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכוח ההכאה, בין בראי, בין במי רגליים--אין מכין אותו יותר:  שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)--כיון שנקלה, נפטר.

ט  אבל אם נתקלקל מן הפחד מקודם הכיה--אפילו נתקלקל משיצא מבית דין ללקות, ואפילו מבערב--הרי זה לוקה כל האומד שאמדוהו.

י  אמדוהו לשתי מלקייות, ולקה ונתקלקל, בין בראשונה, בין בשנייה--פטור.  נפסקה רצועה בשנייה, פוטרין אותו; נפסקה בראשונה--נפטר ממלקות ראשונה, ולוקה האומד השני.  [ו] כפתוהו על העמוד ללקות, וכרת את המיתרים וברח--פטור, ואין מחזירין אותו.

יא  [ז] כל מי שחטא ולקה, חוזר לכשרותו:  שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)--כיון שלקה, הרי הוא אחיך.  אף כל מחוייבי כרת בלבד שלקו, נפטרו מידי כרתן.

יב  [ח] כוהן גדול שחטא--לוקה בשלושה כשאר העם, וחוזר לגדולתו.  [ט] אבל ראש ישיבה שחטא--מלקין אותו בפני שלושה, ואינו חוזר לשררותו; גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין, שמעלין בקודש ולא מורידין.