משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק יז

א  כמה מלקין את המחוייב מלקות--כפי כוחו, שנאמר "כדי רשעתו במספר" (דברים כה,ב).  וזה שנאמר "ארבעים" (דברים כה,ג)--שאין מוסיפין על הארבעים, אפילו היה חזק ובריא כשמשון; אבל פוחתין לחלש--שאם יכה חלש מכה רבה, בוודאי הוא מת.

ב  לפיכך אמרו חכמים שאפילו הבריא ביותר, מכין אותו תשעה ושלושים, שאם נוסיף לו אחת, נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו.

ג  [ב] כשאומדין את החוטא כמה הוא יכול לקבל, אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש:  אמדוהו שהוא יכול לקבל עשרים--אין אומרין ילקה אחד ועשרים, כדי שיהיו יכולין להשתלש; אלא ילקה שמונה עשר.

ד  אמדוהו לקבל ארבעים, וכיון שהתחיל ללקות ראוהו חלש, ואמרו אינו יכול לקבל, יתר על אלו התשעה או השנים עשר שוט שלקה--הרי זה פטור.  אמדוהו לקבל שנים עשר, ואחר שלקה ראוהו חזק ויכול לקבל יותר--הרי זה פטור, ואינו לוקה יותר על האומד.

ה  [ג] אמדוהו היום שילקה שנים עשר, ולא הלקוהו עד למחר, והרי הוא למחר יכול לקבל שמונה עשר--אינו לוקה אלא שנים עשר.  אמדוהו שילקה למחר שנים עשר, ולא לקה עד יום שלישי, והרי הוא חזק ויכול לקבל שמונה עשר--לוקה שמונה עשר:  שהרי בשעת האומד, לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן.  וכן כל כיוצא בזה.

ו  [ד] מי שנתחייב מלקייות הרבה, בין על עבירות הרבה בין על מעשה אחד שחייבין עליו מלקייות הרבה--אם אמדוהו אומד אחד, לוקה ופטור; ואם לאו--לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה.

ז  כיצד:  נתחייב שתי מלקייות--אמדו יכול הוא לקבל חמישה וארבעים--כיון שלקה חמישה וארבעים, נפטר.  אבל אם אמדוהו למלקות אחת, והכוהו שלושה או תשעה או שלושים כמו האומד--הרי זה מתרפא, וחוזרין ואומדין אותו למלקות שנייה:  עד שילקה לכל מלקייות שחייב בהן.

ח  [ה] מי שאמדוהו, וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכוח ההכאה, בין בראי, בין במי רגליים--אין מכין אותו יותר:  שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)--כיון שנקלה, נפטר.

ט  אבל אם נתקלקל מן הפחד מקודם הכיה--אפילו נתקלקל משיצא מבית דין ללקות, ואפילו מבערב--הרי זה לוקה כל האומד שאמדוהו.

י  אמדוהו לשתי מלקייות, ולקה ונתקלקל, בין בראשונה, בין בשנייה--פטור.  נפסקה רצועה בשנייה, פוטרין אותו; נפסקה בראשונה--נפטר ממלקות ראשונה, ולוקה האומד השני.  [ו] כפתוהו על העמוד ללקות, וכרת את המיתרים וברח--פטור, ואין מחזירין אותו.

יא  [ז] כל מי שחטא ולקה, חוזר לכשרותו:  שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)--כיון שלקה, הרי הוא אחיך.  אף כל מחוייבי כרת בלבד שלקו, נפטרו מידי כרתן.

יב  [ח] כוהן גדול שחטא--לוקה בשלושה כשאר העם, וחוזר לגדולתו.  [ט] אבל ראש ישיבה שחטא--מלקין אותו בפני שלושה, ואינו חוזר לשררותו; גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין, שמעלין בקודש ולא מורידין.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך