משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק טו

א  כיצד מצות הנסקלין:  רחוק מבית הסקילה ארבע אמות, מפשיטין את המחוייב סקילה בגדיו, ומכסין ערוותו מלפניו; ואין האישה נסקלת ערומה, אלא בחלוק אחד.

ב  ובית הסקילה, גבוה שתי קומות; עולה לשם הוא ועדיו, וידיו אסורות, ואחד מן העדים דוחפו על מותניו מאחוריו, והוא נהפך ונופל על ליבו לארץ.  אם מת בה--יצא, שהרי נאמר "סקול ייסקל או ירה יירה" (שמות יט,יג):  הנה השווה הנסקל שנפל האבן עליו, עם הנדחף שנפל הוא בעצמו על הארץ.

ג  ואם לא מת מדחיפה זו--מגביהין העדים אבן שהייתה מונחת שם, משא שני בני אדם, והעד השני מרפה ידיו, ומשליך את האבן על ליבו.  אם מת בה, יצא; ואם לאו--רגימתו בכל ישראל, שנאמר "יד העדים תהיה בו בראשונה, להמיתו, ויד כל העם, באחרונה" (דברים יז,ז).

ד  [ב] עבד עבודה זרה--אין סוקלין אותו, אלא על שער שעבד בו; ואם הייתה עיר שרובה גויים, סוקלין אותו על פתח בית דין.  ודבר זה, קבלה מפי השמועה:  "אל שעריך" (דברים יז,ה)--זה שער שעבד בו, לא שנגמר דינו בו.

ה  [ג] מצות הנשרפין:  היו משקיעין אותו בזבל, עד ארכובותיו, ונותנין סודר קשה בתוך הרך, וכורך על צווארו, ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו, עד שהוא פותח את פיו.  ומתיכין את הבדיל או את העופרת וכיוצא בהן, וזורק לתוך פיו, והיא יורדת, ושורפת את בני מעיו.

ו  [ד] מצות הנהרגין:  מתיזין את ראשן בסיף, כדרך שהמלכים עושין.

ז  [ה] מצות הנחנקין:  משקיעין את המחוייב בזבל, עד ארכובותיו, ונותנין סודר קשה לתוך הרך, וכורכין על צווארו; וזה מושך אצלו וזה מושך אצלו, עד שנפשו יוצאה.

ח  [ו] מצות עשה לתלות את המגדף, ועובד עבודה זרה:  שנאמר "כי קללת אלוהים, תלוי" (דברים כא,כג), הרי מגדף אמור; ובעובד עבודה זרה, נאמר "את ה', הוא מגדף" (במדבר טו,ל).  והאיש נתלה ואין האישה נתלית, שנאמר "כי יהיה באיש, חטא . . . ותלית אותו" (דברים כא,כב).

ט  [ז] כיצד מצות הנתלין:  אחר שסוקלין אותן, משקיעין את הקורה בארץ, והעץ יוצא ממנה, ומקיפין שתי ידיו זו לזו, ותולה אותו סמוך לשקיעת החמה, ומתירין אותו מיד.  ואם לן--עוברין עליו בלא תעשה, שנאמר "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא,כג).  [ח] ומצות עשה לקבור את כל הרוגי בית דין ביום ההריגה, שנאמר "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (שם).

י  ולא הרוגי בית דין בלבד, אלא כל המלין את מתו--עובר עליו בלא תעשה.  הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין--אינו עובר עליו.

יא  [ט] אין תולין על אילן המחובר לקרקע, אלא על התלוש, כדי שלא יהיה מחוסר קציצה:  שהעץ שנתלה עליו נקבר עימו, כדי שלא יהיה לו זכרון רע, ויאמרו זה העץ שנתלה עליו פלוני.  וכן האבן שנסקל בה, והסיף שייהרג בו הנהרג, והסודרין שחונקין בהן--הכול נקברין בתפוסת הנהרג, אבל לא בקבר עצמו אלא בצידו.

יב  [י] כל הנסקלין שבתורה, שמונה עשר; ואלו הן--הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה, ועל נערה מאורסה, ועל הזכור, והשוכב את הבהמה, והאישה המביאה את הבהמה עליה, והמגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב, ובעל יידעוני, והמסית, והמדיח, והמכשף, והמחלל את השבת, ומקלל אביו ואימו, ובן סורר ומורה.

יג  [יא] כל הנשרפין, עשרה; ואלו הן--בת כוהן שזינת תחת בעלה, והבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה, ועל חמותו, ועל אם חמותו, ועל אם חמיו.  והוא שבא עליהן, בחיי אשתו; אבל לאחר מיתת אשתו, הרי הן בכרת בלבד בכלל העריות.

יד  [יב] הנהרגין, שניים--הרוצח, והנידח.  [יג] והנחנקין, שישה; ואלו הן--הבא על אשת איש, והחובל באביו או באימו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה.  נמצאו כל הרוגי בית דין, שישה ושלושים.