משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק יד

א  ארבע מיתות נמסרו לבית דין--סקילה, ושריפה, והריגה בסיף, וחנק.  סקילה ושריפה, מפורשין הן בתורה.  ומפי משה רבנו למדו, שכל מיתה האמורה בתורה סתם, חנק.  וההורג את חברו, מיתתו בסיף; וכן אנשי עיר הנידחת, מיתתן בסיף.

ב  כל מיתה מהן--מצות עשה היא לבית דין, להרוג בה מי שנתחייב בה.  ואין רשות למלך להרוג באחת מהן, אלא בסיף בלבד.

ג  כל מחוייב מיתת בית דין שלא המיתו אותו בית דין--ביטלו מצות עשה, ולא עברו על מצות לא תעשה:  חוץ מן המכשף, שאם לא המיתו אותו--עברו על מצות לא תעשה, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב,יז).

ד  סקילה חמורה מן השריפה, ושריפה חמורה מן הסיף, והסיף חמור מן החנק.  וכל מי שנתחייב בשתי מיתות, נידון בחמורה:  בין שעבר שתי עבירות זו אחר זו, בין שעבר עבירה אחת שחייב עליה שתי מיתות; אפילו נגמר דינו לקלה, ואחר כך עבר על החמורה ונגמר דינו--נידון בחמורה.  [ה] ואחד האיש ואחד האישה, דנין אותן בארבע המיתות.

ה  [ו] כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה, יידון כל אחד מהן בקלה שבהן.  [ז] מי שנגמר דינו שנתערב עם שאר העם, ולא נודע מי הוא מאלו, או מי שלא נגמר דינו, שנתערב במי שנגמר דינו ולא נודע מי הוא--כולן פטורין, לפי שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו.

ו  [ח] מי שעמד על נפשו, ולא יכלו בית דין לאסור אותו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה--הורגין אותו עדיו בכל מיתה שיכולין להמית אותו בה, מאחר שנגמר דינו; ואין רשות לשאר העם להמית אותו תחילה.  לפיכך אם נקטעה יד העדים, פטור; ואם היו העדים גדמין מתחילה, ייהרג ביד אחרים.

ז  במה דברים אמורים, בשאר מחוייבי מיתות בית דין, חוץ מן הרוצח.  אבל הורג נפש שנגמר דינו--רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם, עד שממיתין אותו.

ח  [ט] כל הרוגי בית דין--אין קוברין אותם בקברות אבותיהם בכלל ישראל, אלא שתי קברות מתקנין להן בית דין:  אחת לנסקלין ולנשרפין, ואחת לנהרגין ולנחנקין.  ודבר זה, הלכה מפי השמועה.  נתאכל הבשר--היו מלקטין את העצמות, וקוברין אותן בקברות אבותיהם.  ויש לקרוביהן לעשות להם ארון ותכריכין.

ט  [י] צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות, ולהמתין ולא יאיצו.  וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים, הרי אלו חבלנין.  ואף על פי כן, אם אירע להם להרוג בכל יום ויום--הורגין; אבל אין דנין לעולם שניים ביום אחד, אלא דנין זה היום והשני למחר.

י  היו שניהם בעבירה אחת ומיתה אחת, כגון נואף עם נואפת--דנין שניהן ביום אחד.  לפיכך אם היה הנואף בועל בת כוהן--הואיל והוא בחנק והיא בשריפה, אין הורגין שניהן ביום אחד.

יא  אין דנין דיני נפשות, אלא בפני הבית--והוא שיהיה בית דין הגדול, שם בלשכה שבמקדש:  שנאמר בזקן ממרא "לבלתי שמוע אל הכוהן . . . או, אל השופט" (דברים יז,יב)--מפי השמועה למדו שבזמן שיש כוהן מקריב על גבי המזבח, יש דיני נפשות, והוא שיהיה בית דין הגדול, במקומו.

יב  בתחילה כשנבנה המקדש, היו בית דין הגדול יושבין בלשכת הגזית שהייתה בעזרת ישראל; והמקום שהיו יושבין בו חול היה, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דויד.  וכשנתקלקלה השורה, גלו ממקום למקום.  ולעשרה מקומות גלו, וסופן לטבריה; ומשם לא עמד בית דין גדול, עד עתה.  וקבלה היא שבטבריה עתידין לחזור תחילה, ומשם נעתקין למקדש.

יג  ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל, אף על פי שהיה המקדש קיים, מפני שגלו הסנהדרין, ולא היו במקומן שם במקדש.

יד  בזמן שדנין דיני נפשות בארץ ישראל, דנין דיני נפשות כן בחוצה לארץ--והוא שיהיו הסנהדרין סמוכין בארץ ישראל, כמו שביארנו:  שהסנהדרין נוהגת בארץ, ובחוצה לארץ.