משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק א

א  מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שנאמר "שופטים ושוטרים, תיתן לך בכל שעריך" (דברים טז,יח).  שופטים--אלו הדיינים הקבועין בבית דין, ובעלי דינין באים לפניהם.

ב  השוטרים--אלו בעלי מקל ורצועה, והם העומדים לפני הדיינין המסבבין בשווקים ועל החנייות לתקן השערים והמידות, ולהכות כל מעוות; וכל מעשיהם על פי הדיינים.  וכל שיראו בו ערוות דבר--מביאין אותו לבית דין, ודנין אותו כפי רשעו.

ג  [ב] אין אנו חייבין להעמיד בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, אלא בארץ ישראל בלבד; אבל בחוצה לארץ, אינן חייבין להעמיד בית דין בכל פלך ופלך:  שנאמר "תיתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלוהיך נותן לך" (דברים טז,יח).

ד  [ג] כמה בתי דינין קבועין יהיו בישראל, וכמה יהיה מניינם:  קובעין בתחילה בית דין הגדול במקדש, והוא הנקרא סנהדרי גדולה.  ומניינם אחד ושבעים--שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (במדבר יא,טז) ומשה על גביהן שנאמר "והתייצבו שם עימך" (שם), הרי שבעים ואחד.

ה  הגדול בחכמה שבכולן--מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה; והוא שקורין אותו חכמים נשיא בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבנו.  ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש, ויושב מימינו, והוא הנקרא אב בית דין.

ו  ושאר השבעים יושבין לפני שניהם, כפי מעלתם:  כל הגדול מחברו בחכמה, יהיה קרוב לנשיא משמאלו יותר מחברו; והם יושבין בכמו חצי גורן בעיגול, כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין את כולן.

ז  ועוד מעמידין שני בתי דינין של שלושה ועשרים, שלושה ועשרים--אחד על פתח העזרה, ואחד על פתח הר הבית.

ח  ומעמידין בכל עיר ועיר מישראל שיש בה מאה ועשרים או יותר, סנהדרי קטנה; ויושבת בשער העיר, שנאמר "והציגו בשער משפט" (עמוס ה,טו).  וכמה יהיה מניינה, שלושה ועשרים דיין.  והגדול בחכמה שבכולן, ראש עליהן; והשאר יושבין בעיגול כמו חצי גורן, כדי שיהיה הראש רואה את כולן.

ט  [ד] עיר שאין בה מאה ועשרים, מעמידין בה שלושה דיינין:  שאין בית דין פחות משלושה, כדי שיהיה בהן רוב ומיעוט, אם הייתה ביניהן מחלוקת בדין מן הדינין.

י  [ה] כל עיר שאין בה שני חכמים גדולים--אחד ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה, ואחד יודע לשמוע ויודע לשאול ולהשיב--אין מושיבין בה סנהדרי, אף על פי שיש בה אלפים מישראל.  [ו] סנהדרין שיש בה שניים אלו, אחד שראוי לדבר ואחד ראוי לשמוע--הרי זו סנהדרין.  היו בה שלושה, הרי זו בינונית; היו בה ארבעה יודעים לדבר, הרי זו סנהדרי חכמה.

יא  [ז] כל סנהדרי קטנה--מושיבין לפניהן שלוש שורות של תלמידי חכמים, בכל שורה ושורה שלושה ועשרים איש:  שורה ראשונה קרובה לסנהדרין, ושורה שנייה למטה ממנה, ושלישית למטה ממנה.  וכל שורה ושורה, יושבין בה לפי מעלתן בחכמה.

יב  [ח] אם נחלקו הסנהדרין, וצרכו לסמוך אחד להוסיף על מניינן--סומכין מן הראשונה גדול שבה.  והראשון שבשורה שנייה בא ויושב בסוף שורה הראשונה כדי למלאות חסרונה, והראשון שבשלישית בא ויושב בסוף שורה שנייה; ובוררין להן אחד משאר הקהל, ומושיבין אותו בסוף השורה השלישית.  וכן אם צרכו לסמוך שני או שלישי, על הסדר הזה הם עושין.

יג  [ט] כל מקום שיש בו סנהדרין--יהיו שם שני סופרי דיינין עומדין לפניהם, אחד מן הימין ואחד מן השמאל; אחד כותב דברי המזכין, ואחד כותב דברי המחייבין.

יד  [י] ולמה אין מעמידין סנהדרין אלא בעיר שיש בה מאה ועשרים:  כדי שיהיו מהן סנהדרין של עשרים ושלושה, ושלוש שורות של תשעה ושישים, ועשרה בטלנין של בית הכנסת, ושני סופרים, ושני חזנים, ושני בעלי דינין, ושני עדים, ושני זוממין, ושני זוממי זוממין, ושני גבאי צדקה, ועוד אחד כדי שיהיו שלושה לחלק הצדקה, ורופא אומן, ולבלר, ומלמד תינוקות--הרי מאה ועשרים.