משנה תורה לרמב"ם -> ספר משפטים -> הלכות נחלות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות נחלות פרק ב

א  הבכור נוטל פי שניים כאחד בנכסי אביו, שנאמר "לתת לו פי שניים" (דברים כא,יז).  כיצד:  הניח חמישה בנים, ואחד מהן בכור--הבכור נוטל שליש הממון, וכל אחד מן הארבעה הפשוטין נוטל שתות.  הניח תשעה בנים--הרי האחד הבכור נוטל חומש, וכל אחד מן השמונה הפשוטים נוטל עישור.  וכן על החלוקה הזאת חולקין לעולם.

ב  בכור שנולד לאחר מיתת אביו--אינו נוטל פי שניים, שנאמר "והיה, ביום הנחילו את בניו . . . כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים כא,טז-יז).  ואם יצאת פדחתו בחיי אביו--אף על פי שלא יצא כל ראשו לאוויר העולם אלא לאחר מיתת אביו, הרי זה נוטל פי שניים.

ג  בכור טומטום שנקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שניים; וכן פשוט שנקרע ונמצא זכר, אינו ממעט בחלק בכורה:  שנאמר "וילדו לו בנים" (דברים כא,טו), עד שיהיה בן משעת לידה.

ד  כיצד אינו ממעט בחלק בכורה:  הרי שהיה לו בן בכור, ושני פשוטים, וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר--הבכור נוטל חצי הממון, וכאילו אין עימו אלא שני הפשוטים בלבד; והחצי הנשאר, חולקין אותו שני הפשוטין עם הנקרע בשווה.

ה  קטן בן יום אחד, ממעט בחלק בכורה; אבל לא העובר.  ובן שנולד לאחר מיתת אביו, אינו ממעט בחלק בכורה.

ו  בן שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט, כגון שנתערב עם אחר--אינו נוטל פי שניים.  וכיצד עושין:  אם הוכרו, ולבסוף נתערבו--כותבין הרשאה זה לזה, ונוטלין חלק בכורה עם אחיהם; ואם לא הוכרו, כגון שילדו במחבואה אחת--אין כותבין הרשאה, ואין כאן חלק בכורה.

ז  מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט, ומתו שניהם בחייו, והניחו בנים, הבכור הניח בת והפשוט הניח בן--הרי בן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש, שהוא חלק אביו, ובת הבכור יורשת שני שלישים, שהוא חלק אביה.  וכן הדין בבני האחין, ובבני אחי האב, ובכל היורשין--אם היה אבי אחד מן היורשים בכור, נוטל חלק בכורה שלו זה היורש מחמתו.

ח  אין הבכור נוטל פי שניים בנכסי האם.  כיצד:  בכור ופשוט שירשו את אימן--חולקין בשווה, בין שהיה בכור לנחלה בין שהיה פטר רחם.

ט  בכור הנחלה--הוא הנולד לאב ראשון, שנאמר "כי הוא ראשית אונו" (דברים כא,יז).  ואין משגיחין על האם:  אפילו ילדה כמה בנים, הואיל וזה ראשון לאביו, יירש פי שניים.

י  הבא אחר הנפלים--אף על פי שיצא ראש הנפל כשהוא חי, הבא אחריו בכור לנחלה; וכן בן תשעה שיצא ראשו מת, הבא אחריו בכור לנחלה.  שזה שנאמר "ראשית אונו" (דברים כא,יז)--הוא שלא נולד לו קודם לזה, ולד שיצא חי לאוויר העולם.  לפיכך בן תשעה שיצא רוב ראשו חי, הבא אחריו אינו בכור.

יא  יוצא דופן, והבא אחריו--שניהן אינן בכור:  הראשון לפי שלא נולד, ונאמר "וילדו לו בנים" (דברים כא,טו); והשני, שהרי קדמו אחר.  [יב] היו לו בנים בגיותו, ונתגייר--אין לו בכור לנחלה.  אבל ישראל שהיה לו בן מן השפחה ומן הגויה--הואיל ואינו קרוי בנו--הרי הבא לו אחריו מן הישראלית, בכור לנחלה ונוטל פי שניים.

יב  [יג] היה הבכור ממזר--נוטל פי שניים, שנאמר "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים כא,יז):  זו ששנואה בנישואיה.  ואין צריך לומר אם היה בן גרושה, או בן חלוצה.

יג  [יד] שלושה נאמנין על הבכור--חיה, ואימו, ואביו.  חיה מיד--שאם אמרה זה יצא ראשון, נאמנת.  ואימו כל שבעת ימי הלידה--נאמנת לומר, זה הוא הבכור.  ואביו לעולם:  אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל, זה הוא בני ובכורי--הוא נאמן; וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו, אינו בכור--נאמן.

יד  [טו] האב שנשתתק--בודקין אותו, כדרך שבודקין לגיטין:  אם רמז או כתב שזה בנו בכורו, הרי זה נוטל פי שניים.

טו  [טז] העידו עדים שהן שמעו אביו של זה אומר דברים כך וכך, שהרי אותן הדברים ייוודע מכללן שזה בנו בכורו--הרי זה נוטל פי שניים:  אף על פי שלא אמר האב בפירוש, זה בני בכורי.

טז  [יז] שמעו מן האב שאמר, זה בני בכור--אינו נוטל בעדות זו פי שניים, שמא בכור לאימו הוא, ולזה נתכוון האב:  עד שיאמר בני בכורי.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך