משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות מלווה ולווה

הלכות מלווה ולווה פרק י

א  כשם שמותר למוכר לפסוק על שער שבשוק--כך מותר ללוות הפירות סתם, ופורעין אותן סתם בלא קביעת זמן על שער שבשוק.  כיצד:  היה השער קבוע וידוע לשניהם, ולווה מחברו עשר סאין--חייב להחזיר לו עשר סאין, אף על פי שהוקרו החיטים:  שהרי כשלווה ממנו, היה השער ידוע; ואילו רצה--היה קונה ומחזיר לו, שהרי לא קבע לו זמן.

ב  היה לו מאותו המין שלווה--הרי זה מותר ללוות סתם בלא קביעת זמן, ופורע סתם:  אף על פי שעדיין לא יצא השער.  ואפילו הייתה לו סאה אחת, לווה עליה כמה סאין; הייתה לו טיפה אחת של שמן או יין, לווה עליה כמה גרבי יין ושמן.

ג  לא היה לו מאותו המין כלום, ולא נקבע שער השוק עדיין, או שלא ידעו בשער שבשוק--הרי זה אסור ללוות סאה בסאה.  וכן בשאר הפירות--לא ילווה אותן, עד שיעשה אותן דמים.  ואם לווה, ולא עשה אותן דמים, והוזלו--מחזיר לו פירות במידה שלווה ממנו, או כמשקל; ואם הוקרו, נוטל דמים שהיו שווין בשעת ההלוואה.

ד  אף על פי שיש לו מאותו המין, או שהיה השער קבוע בשוק--הרי זה אסור ללוות פירות בפירות, עד זמן קבוע; אלא לווה סתם, ופורע באיזה זמן שיפרע.

ה  [ג] לא יאמר אדם לחברו הלווני כור חיטים, ואני מחזיר לך כור לגורן; אלא אומר לו הלווני עד שיבוא בני, או עד שאמצא המפתח.

ו  [ד] לווה פירות עד זמן קבוע--אם הוזלו, מחזיר לו פירות בזמן שקבע; ואם הוקרו, נותן לו דמים שהיו שווין בשעת ההלוואה.

ז  [ה] מלווה אדם את אריסיו חיטים בחיטים לזרע, בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד.  במה דברים אמורים, במקום שנהגו שייתן האריס את הזרע, שהרי ביד בעל הקרקע לסלקו, כל זמן שלא נתן.  אבל במקום שדרך בעל הקרקע ליתן את הזרע--אם עדיין לא ירד האריס, הרי זה מותר להלוותו חיטים בחיטים:  שעדיין יש לו לסלקו; נמצא בעת שירד לשדה, ירד על דעת שיחזיר לו חיטים שהלווהו.  אבל אחר שירד לשדה--הואיל ואינו יכול לסלקו--הרי הוא ככל אדם, ואסור להלוותו חיטים בחיטים לזרע; אבל מלווהו סתם, על שער שבשוק.

ח  [ו] מי שהיה נושה בחברו מעות, ואמר לו תן לי מעותיי שאני רוצה ליקח בהן חיטים.  אמר לו צא ועשה אותן עליי כשער של עכשיו, ויהיה לך אצלי חיטים בהלוואה--אם יש לו חיטים כשיעור מעותיו, מותר; ואם אין לו אותו המין, הרי זה אסור:  שלא אמרו חכמים שמותר לפסוק על שער שבשוק, אף על פי שאין לו כלום מאותו המין, אלא בנותן מעותיו לקנות בהן; אבל הרוצה להעמיד הלוואתו על גב הפירות--אסור, עד שיהיו לו פירות.

ט  היה ללווה חיטים, ועשה הלוואתו עליו חיטים, ובא אחר זמן ואמר לו תן לי חיטיי, שאני רוצה למוכרן וליקח בדמיהן יין, אמר לו צא ועשה אותן עליי יין, כשער שבשוק עתה--אם יש לו יין, הרי זה מותר ונעשת הלוואתו אצלו יין; ואם אין לו יין, אסור.

י  הרי שלא היה לו, ועבר והחזיר ההלוואה פירות--אף על פי שקנה פירות אחר כך--אינו חייב ליתן לו פירות, אלא נותן לו מעות שהלווהו.