משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות שאלה ופיקדון

הלכות שאלה ופיקדון פרק ח

א  המפקיד אצל חברו בהמה או כלים, ונגנבו או אבדו, ואמר הריני משלם, ולא רצה להישבע, ונמצא הגנב--משלם תשלומי כפל; טבח או מכר, משלם תשלומי ארבעה וחמישה.  למי משלם--למי שהיה הפיקדון אצלו, שהרי אמר אשלם.

ב  חזרה הבהמה עצמה--חוזרת לבעליה, היא וגיזותיה וולדותיה:  שאין זה השומר קונה שבח הבא מגופה, אלא שבח הבא מאליו.  וכבר ביארנו שאין הגנב מחזיר גיזות וולדות, אלא לפני ייאוש.

ג  נשבע השומר ולא רצה לשלם, ואחר כך נמצא הגנב--משלם תשלומי כפל; טבח או מכר, משלם תשלומי ארבעה וחמישה.  למי משלם, לבעל הפיקדון.

ד  וכן השוכר פרה מחברו, ונגנבה, ואמר הריני משלם ואיני נשבע, ואחר כך הוכר הגנב--משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה לשוכר:  שאילו רצה השוכר, היה נשבע שנגנבה באונס, ונפטר.

ה  [ב] שומר חינם שאמר פשעתי, זכה בכפל:  שהרי חייב עצמו לשלם; ואילו רצה, אמר נגנבה או אבדה, והיה נפטר.  וכן נושא שכר, והשוכר שאמר נגנבה--קנה הכפל:  שהרי חייב עצמו לשלם; ואילו רצה, אמר מתה, והיה נפטר.  אבל השואל--אינו קונה הכפל, עד שישלם מעצמו.  קדם ושילם מעצמו, ואחר כך הוכר הגנב--משלם כפל ותשלומי ארבעה וחמישה לשואל.

ו  [ג] כל הקונה הכפל, קונה השבח הבא מאליו.  כיצד:  הפקיד ארבע סאין אצל חברו, והרי הן שווין סלע, ונגנבו או אבדו, ואמר הריני משלם סלע ואיני נשבע, ואחר כך נמצאו, והרי הן שווין ארבע סלעים--הרי הן של שומר, ואינו משלם אלא סלע.

ז  במה דברים אמורים, שלא הטריחן לבעלים בדין.  אבל אם הודה שפשע, וחייבוהו בית דין ליתן, ולא נתן ברצונו, עד שכפוהו בית דין על כורחו ונטלו ממנו, ואחר כך הוכר הגנב, או נמצא הפיקדון--יחזיר לבעלים כמות שהוא, ומחזירין לשומר הדמים שלקחו ממנו.  ואם כלים או קרקע גבו בית דין ממנו בשומה, מחזיר לשומר כליו או שדהו.

ח  [ד] תבעוהו בעלים לשומר, ונשבע, ואחר כך שילם, והוכר הגנב--הואיל ושילם ברצונו, זכה בכפל, אף על פי שהטריחן בתחילה לדין, עד שנשבע.  אמר השומר בתחילה איני משלם, וחזר ואמר הריני משלם--זכה בכפל.

ט  [ה] אמר הריני משלם, וחזר ואמר איני משלם, או שאמר הריני משלם ומת, ואמרו הבנים אין אנו משלמין, או שלא הספיק לתבוע את השומר עד שמת, ותבע את הבנים ושילמו בני השומר, או ששילמו הבנים לבנים, או ששילם השומר מחצה; שאל שתי פרות ושילם אחת מהן, שאל משותפין ושילם לאחד מהן, שותפין ששאלו ושילם אחד מהן, שאל מן האישה ושילם לבעלה, אישה ששאלה ושילם בעלה:  כל אלו ספק, והרי הכפל מוטל בספק, ואינו תחת יד אחד מהן; לפיכך חולקין הכפל או השבח, בין בעל הפיקדון ובין השומר.  ואם קדם אחד מהן, ותפס הכול--אין מוציאין מידו, ואפילו בחוצה לארץ.

י  [ו] נגנב הפיקדון באונס, ואחר כך הוכר הגנב--אחד שומר חינם ואחד שומר שכר--עושה דין עם הגנב, ואינו נשבע.  קדם ונשבע, ואחר כך הוכר הגנב--אם שומר חינם הוא--רצה, עומד בשבועתו, רצה, עושה דין עם הגנב; ואם שומר שכר הוא, עושה עימו דין.  נגנב הפיקדון באונס, והחזירו הגנב לבית השומר, והרי הוא בהמה, ומתה שם בפשיעה--יש בדבר ספק אם כלתה שמירתו ונפטר, או עדיין לא כלתה שמירתו.  לפיכך השומר פטור מלשלם; ואם תפסו הבעלים, אין מוציאין מידם.