משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות שאלה ופיקדון

הלכות שאלה ופיקדון פרק ז

א  המפקיד פירות אצל חברו--הרי זה לא ייגע בהן, ואף על פי שהן חוסרין ומתמעטין והולכין.  במה דברים אמורים, בשחסרו חיסרון הראוי להן בכל שנה.  אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן--מוכרן בבית דין, מפני השב אבידה לבעלים; וכשהוא מוכרן, ימכור לכוהנים בדמי תרומה, שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר, על פירות אחרות.

ב  המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו, יין והחמיץ, דבש ונפסד--עושה תקנה לבעל הפיקדון, ומוכרן לו בבית דין:  אף על פי שעמדו בהפסדן, ואין ההפסד פוסה בהן--הרי הקנקנים והכלים מוסיפין הפסד.

ג  המפקיד חמץ אצל חברו, והגיע הפסח--הרי זה לא ייגע בו, עד שעה חמישית מיום ארבעה עשר; יוצא ומוכרו בשוק לשעתו, משום השב אבידה לבעלים.  והוא הדין לשאר הפקדונות, שלא ייגע בהן, אף על פי שהוא יודע בוודאי שיוזלו בזמן פלוני, או יאנוס אותם המלך:  שמא יבואו בעליהן מקודם, וייטלו ממונם.

ד  המפקיד ספר תורה אצל חברו, גוללו אחד לשנים עשר חודש.  ואם כשהוא גוללו, פותחו וקורא בו--מותר; אבל לא יפתח בגלל עצמו, ויקרא.  והוא הדין לשאר הספרים.  ואם פתח, וקרא בגלל עצמו--הרי שלח יד בפיקדון, ונתחייב באונסין.

ה  הפקיד אצלו כסות של צמר--מנערה אחת לשלושים יום, כדרך שאמרו באבידה; וכן כל כיוצא בזה, שזו חובה עליו משום השב אבידה לבעלים.  במה דברים אמורים, בפיקדון שהלכו בעליו למדינת הים; אבל אם היו עימו באותה הארץ--הרי זה לא ייגע בו, אף על פי שהוא אבד.

ו  [ה] כל המוכר פיקדון על פי בית דין, הרי זה מוכר לאחרים; ואינו מוכר לעצמו, מפני החשד.  והדמים יהיו מונחים אצלו, ויש לו להשתמש בהן; לפיכך הרי הוא עליהן שומר שכר, אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן.

ז  [ו] המפקיד מעות אצל השולחני, או החנווני--אם היו צרורין וחתומין, או קשורין קשר משונה--הרי זה לא ישתמש בהן; לפיכך אם אבדו או נגנבו, אינו חייב באחריותן.  ואם אינן חתומין, ולא קשורין קשר משונה--אף על פי שהן צרורין, יש לו להשתמש בהן; לפיכך הוא נעשה עליהם שומר שכר, ואם אבדו או נגנבו, חייב באחריותן.  נאנסו, כגון שאבדו בליסטיס מזויין--הרי זה פטור.  [ז] במה דברים אמורים, קודם שישתמש בהן; אבל אחר שנשתמש בהן--נתחייב באחריותן ככל מלווה שבעולם, עד שיחזירן לבעלים.

ח  המפקיד מעות אצל בעל הבית, בין צרורין בין מותרין--הרי זה לא ישתמש בהן; לפיכך אם אבדו או נגנבו, אינו חייב באחריותן--והוא, שיטמנם בקרקע כמו שביארנו.

ט  המפקיד חבית אצל חברו, בין שייחדו לה הבעלים מקום בין שלא ייחדו לה מקום, וטילטלה לצורכו ונשברה, בין מתוך ידו נשברה בין אחר שהחזירה למקום שייחדו לה נשברה--חייב לשלם; טילטלה לצורכה, בין שנשברה מתוך ידו בין שנשברה משהניחה במקום אחר--הרי זה פטור.

י  אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים, ולא מן העבדים, ולא מן התינוקות.  קיבל מן האישה, יחזיר לאישה; מתה, יחזיר לבעלה.  קיבל מן העבד, יחזיר לעבד; מת, יחזיר לרבו.  קיבל מן הקטן--יקנה לו בו ספר תורה, או דקל שיאכל פירותיו.  וכולן שאמרו בשעת מיתתן, של פלוני הם--אם נאמנין לו, יעשה כפירושן; ואם לאו, יחזיר ליורשיהם.

יא  הפיקדון והאבידה, לא ניתנו ליתבע אלא במקומם.  כיצד:  הפקיד אצלו בירושלים, אינו יכול לתובעו בנוב; ואם החזיר לו פקדונו בנוב, מקבלו ממנו.  הפקיד אצלו ביישוב, והביא לו פקדונו במדבר--אינו מקבלו ממנו, אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך, עד שתחזירהו לי ביישוב, כדרך שהפקדתי אצלך ביישוב.

יב  המפקיד אצל חברו, והלך בעל הפיקדון למדינת הים, והרי השומר רוצה לפרש, או לצאת בשיירה--יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפיקדון לבית דין, נפטר מאחריות שמירתו.  ודברים של טעם הם, שאין אוסרין זה במדינה זו, מפני פיקדון של זה שברח; ואי אפשר לו להוליכו עימו, שמא יארע לו אונס, ויהיה חייב באחריותו.  ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם, משום השב אבידה לבעלים.