משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות שאלה ופיקדון

הלכות שאלה ופיקדון פרק ג

א  השואל את הפרה מחברו, ושילחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו, אפילו שילחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל, ומתה קודם שתיכנס לרשות השואל--הרי זה פטור.  ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי, או ביד בנך או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך, או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך, ביד בני ביד עבדי העברי ביד שלוחי, ואמר לו השואל שלח, ושילחה ומתה בדרך--הרי זה חייב.

ב  שילחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני, אף על פי שאמר לו השואל שלח, ומתה--פטור:  מפני שידו כיד רבו, ועדיין לא יצאת מרשות המשאיל.  [ב] אמר לו השואל הכישה במקל, והיא תבוא אליי מאליה, ועשה המשאיל כן--אין השואל חייב בה, עד שתיכנס לרשותו; אבל אם מתה בדרך, פטור.

ג  וכן בשעה שמחזירה השואל לבעלים--אם שילחה ביד אחר, ומתה קודם שתגיע לרשות המשאיל--הרי זה חייב, שעדיין היא באחריות השואל.  ואם שילחה מדעת המשאיל על ידי אחר, ומתה--פטור.  שילחה ביד עבדו הכנעני--אף על פי שאמר לו המשאיל שלח--אם מתה בדרך, חייב:  שיד העבד כיד רבו, ועדיין לא יצאת מיד השואל.

ד  במה דברים אמורים, בשהחזירה בתוך ימי שאילתה.  אבל אם החזירה ביד אחר אחר ימי שאילתה--הרי זה פטור, אם מתה בדרך:  שהשאלה אחר ימי שאילתה יצאת מדין שאילה, והרי הוא כשומר שכר עליה; ולפיכך אם נשבת או מתה אחר ימי שאילתה, פטור.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ג] השואל פרה מחברו--שאלה חצי היום ושכרה חצי היום, שאלה היום ושכרה למחר, שאל אחת ושכר אחת, ומתה אחת מהן, המשאיל אומר שאולה מתה, ביום שהייתה שאולה מתה, בשעה שהייתה שאולה מתה, והשומר אומר איני יודע; או שאמר השומר שכורה מתה, ביום שהייתה שכורה מתה, בשעה שהייתה שכורה מתה, והמשאיל אומר איני יודע; או שאמר זה איני יודע, וזה אומר איני יודע:  המוציא מחברו, עליו הראיה.

ו  לא הייתה שם ראיה--יישבע השומר ששכורה מתה, או שאינו יודע, וייפטר.  זה אומר שאולה מתה, וזה אומר שכורה מתה--יישבע השומר על השכורה שמתה כדרכה כמו שטען, ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה.

ז  [ד] השאילו שתי פרות, חצי היום בשאילה וחצי היום בשכירות, המשאיל אומר בזמן השאילה מתו שתיהן, והלה אומר אחת מתה בזמן שאילתה והאחרת איני יודע--מתוך שאינו יכול להישבע, ישלם השתיים.

ח  וכן אם מסר לו שלוש פרות, שתיים שאולות ואחת שכורה, המשאיל אומר שתיים השאולות הן שמתו, והשואל אומר האחת השאולה מתה ודאי, אבל השנייה שמתה איני יודע אם היא השאולה האחרת או השכורה--מתוך שאינו יכול להישבע, שהרי אומר איני יודע--ישלם השתיים.

ט  בהלכות טוען ונטען יתבאר דין זה וכיוצא בו, מכל הטוענין שאינן יכולים להישבע, וכיצד משלמין, ומאיזה טעם הן משלמין.