משנה תורה לרמב"ם -> ספר משפטים -> הלכות שאלה ופיקדון

פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות שאלה ופיקדון פרק ב

א  השואל בבעלים--אפילו נגנב או אבד בפשיעה--פטור, שנאמר "אם בעליו עימו, לא ישלם" (שמות כב,יד):  ובלבד שישאל הבעלים תחילה או עם החפץ, כמו שביארנו.  ואחד השואל את הבעלים, או ששכרן; ואחד השואל את הבעלים לאותה המלאכה, או ששאלן ושכרן למלאכה אחרת או לשום דבר בעולם.

ב  אפילו אמר לחברו השקני מים, ושאל ממנו בהמתו, והשקהו, ונתן לו את הבהמה--הרי זו שאילה בבעלים, ופטור; משך הבהמה בתחילה, ואחר כך השקהו--אינה שאילה בבעלים.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  [ב] השאיל בהמתו או השכירה למשאוי, ויצא עימה לסעד השואל או השוכר ולטעון עימו במשאוי--הרי זו שמירה בבעלים; ואם יצא לבקר המשאוי בלבד, ולראות שלא יטענו עליה יתר מן הראוי--אינה שמירה בבעלים.

ד  [ג] מלמד תינוקות, והנוטע לבני המדינה, והמקיז להן את הדם, והסופר שלהן--כל אחד מאלו וכיוצא בהן, ביום שהוא יושב בו לעסוק במלאכתו--אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתן, הרי זו שמירה בבעלים, ואפילו פשע בו, השומר פטור.  אבל הוא ששאל או ששכר מהן--חייב, שאינן שאולין לו.

ה  [ד] הרב שהוא מקרא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה, ואיזו מסכתא שירצה, והיו הם קבועים לבוא תמיד, ונשמט להן ממסכתא למסכתא--הרי הן שאולין אצלו, ואין הוא שאול להם.  וביום הפרק שהכול באין לשמוע עניין אותו מועד--הרי הוא שאול להם, והם אינן שאולין לו.

ו  [ה] האומר לשלוחו, צא והישאל עם פרתי--אינה שאילה בבעלים:  שנאמר "אם בעליו עימו" (שמות כב,יד)--הבעלים עצמן, לא שלוחן.  אמר לעבדו הכנעני, צא והישאל עם פרתי--הרי זו שאילה בבעלים, שיד העבד כיד רבו; נשאל העבד עימה שלא מדעת רבו, אינה שאילה בבעלים.

ז  [ו] השואל מן האישה, ונשאל לו בעלה--אינה שאילה בבעלים:  שקניין פירות, אינו כקניין הגוף; ואין לבעל אלא פירות.

ח  [ז] השואל מאשתו, או שותפין ששאלו זה מזה--הרי זו שאילה בבעלים.  ואם אמר השותף לחברו, השאילני היום ונשאילך למחר--אינה שאילה בבעלים.

ט  [ח] שאל מן השותפין, ונשאל לו אחד מהן, וכן השותפין ששאלו, ונשאל לאחד מהן--הרי זה ספק אם היא שאילה בבעלים, או אינה.  לפיכך אם מתה, אינו משלם; ואם תפסו הבעלים, אין מוציאין מידם.  פשע בה השומר, הרי זה משלם.

י  [ט] השואל את הבהמה בבעלים לרבעה, או להיראות בה, או לעשות בה פחות משווה פרוטה, או ששאל שתי פרות לעשות בהן שווה פרוטה--הרי כל אלו ספק שאילה בבעלים.

יא  [י] שאלה בבעלים, ושכרה שלא בבעלים--פטור, שהשכירות תלויה בשאילה.  אבל אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, או ששאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, או ששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים--כל אלו ספק שמירה בבעלים היא.

יב  [יא] אישה ששאלה, ואחר כך נישאת--הרי הבעל כלוקח ממנה, ואינו לא שומר שכר ולא שואל.  לפיכך אם הייתה בהמה ומתה--הבעל פטור, אף על פי שהוא משתמש בה כל ימי שאילתה:  אפילו פשע בה, מפני שהוא כלוקח.  והאישה חייבת לשלם, כשיהיה לה לשלם.  ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה, הרי זה נכנס תחתיה.

יג  כל שאמרנו שהיא שאילה בבעלים--כך אם היה שוכר או נושא שכר, הרי היא שמירה בבעלים ופטור.  וכל שאינה שאילה בבעלים, כך אינה שכירות בבעלים.  וכל שהוא ספק בשאילה, כך הוא ספק בשכירות.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך