משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות שכירות

הלכות שכירות פרק ו

א  המשכיר בית לחברו בבירה גדולה--משתמש בזיזיה וכתליה עד ארבע אמות, ובתרבץ של חצר, וברחבה שאחורי הבתים; ומקום שנהגו להשתמש בעובי הכתלים, משתמש בעובי הכתלים.  ובכל אלו הדברים, הולכין אחר מנהג המדינה והשמות הידועין להם, כדרך שאמרנו בעניין מקח וממכר.  [ב] והמשכיר חצרו סתם, לא השכיר הרפת שבה.

ב  [ג] המשכיר בית לחברו--חייב להעמיד לו דלתות, ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו, ולחזק את התקרה, ולסמוך את הקורה שנשברה, ולעשות נגר ומנעול, וכל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות.

ג  השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה, ולתקן מקום המזוזה משלו.  וכן אם רצה לעשות סולם, או מרזב, או להטיח גגו--הרי זה עושה משל עצמו.

ד  המשכיר עלייה לחברו, ונפחתה בארבעה או יתר--חייב לתקן התקרה והמעזיבה שעליה, שהמעזיבה חיזוק התקרה היא.

ה  הזבל שבחצר, הרי הוא של שוכר; לפיכך הוא מיטפל בו להוציאו.  ואם יש שם מנהג, הולכין אחר המנהג.  במה דברים אמורים, בשהיו הבהמות שעשו הזבל של שוכר; אבל אם הבהמה של אחרים, הזבל של בעל החצר, שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, אף על פי שהיא שכורה ביד אחרים.

ו  המשכיר בית או חצר או מרחץ או חנות או שאר המקומות, עד זמן קצוב--הרי זה כופהו לצאת בסוף זמנו, ואינו ממתין לו אפילו שעה אחת.  שכר לו בית סתם ללינה, אין פחות מיום אחד; לשביתה, אין פחות משני ימים; לנישואין, אין פחות משלושים יום.

ז  המשכיר בית לחברו סתם--אינו יכול להוציאו, עד שיודיעו שלושים יום מקודם, כדי לבקש מקום, ולא יהיה מושלך בדרך; ולסוף השלושים, ייצא.

ח  במה דברים אמורים, בימות החמה; אבל בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח.  קבע לו שלושים יום לפני החג--אם נשאר מן השלושים אפילו יום אחד לאחר החג, אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח:  והוא, שיודיעו שלושים יום מקודם.  במה דברים אמורים, בעיירות; אבל בכרכים--אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים, צריך להודיעו שנים עשר חודש מקודם.  וכן בחנות--בין בכרכים בין בעיירות, צריך להודיעו שנים עשר חודש מקודם.

ט  [ח] כשם שהמשכיר חייב להודיעו--כך השוכר חייב להודיעו מקודם שלושים יום בעיירות, או מקודם שנים עשר חודש בכרכים, כדי שיבקש שכן, ולא יישאר ביתו פנוי.  ואם לא הודיעו--אינו יכול לצאת, אלא ייתן השכר.

י  [ט] אף על פי שאין המשכיר יכול להוציאו, ולא השוכר יכול לצאת, עד שיודיעו מקודם--אם הוקרו הבתים--יש למשכיר להוסיף עליו, ולומר לשוכר, או שכור בשווה עד שתמצא, או תצא.  וכן אם הוזלו הבתים--יש לשוכר לפחות מן השכר, ולומר למשכיר, או שכור לי כשער של עתה, או הרי ביתך לפניך.

יא  נפל בית המשכיר שהיה דר בו--הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו, ואומר לו, אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום, ואני מושלך בדרך:  שאין אתה בעל זכות בבית זה, יותר ממני.

יב  [י] נתן הבית לבנו לישא בו אישה--אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני, והיה אפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו--אינו יכול להוציאו.  ואם עכשיו נזדמנה לו אישה, והרי הוא נושאה מיד--הרי זה יש לו להוציאו:  שאינו בדין שיהיה זה יושב בביתו, ובן בעל הבית מחזר לשכור בית שיעשה בו חופה.

יג  [יא] מכר את הבית, או נתנו, או הורישו--אין השני יכול להוציאו, עד שיודיעו מקודם שלושים יום או מקודם שנים עשר חודש:  שהרי השוכר אומר לו, אין כוחך יתר מכוח זה שזכית בבית זה מחמתו.