משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות שכירות

הלכות שכירות פרק א

א  ארבעה שומרים נאמרו בתורה, ושלושה דינין יש להם; ואלו הן הארבעה שומרין--שומר חינם, והשואל, ונושא שכר, והשוכר.  [ב] ואלו הן שלושה דינין שלהן:  שומר חינם שנגנב הפיקדון ממנו, או אבד, ואין צריך לומר אם נאנס הפיקדון אונס גדול, כגון שהייתה בהמה ומתה או נשבת--הרי זה נשבע ששמר כדרך השומרין, ופטור:  שנאמר "וגונב, מבית האיש . . . ונקרב בעל הבית אל האלוהים" (שמות כב,ו-ז).

ב  השואל משלם הכול--בין שאבד דבר השאול, או נגנב, בין שאירעו אונס גדול מזה, כגון שמתה הבהמה השאולה או נשברה או נשבת:  שכך כתוב בשואל "ונשבר או מת; בעליו אין עימו, שלם ישלם" (שמות כב,יג).

ג  נושא שכר או השוכר, שניהם דין אחד יש להן:  אם נגנב או אבד הדבר השכור, או שנטל שכר על שמירתו--הרי אלו משלמין.  ואם אירעו אונס גדול מזה--כגון שהייתה בהמה ומתה, או נשברה, או נשבת, או נטרפה--הרי אלו נשבעין שנאנסה, ופטורין:  שנאמר "ומת או נשבר או נשבה, אין רואה.  שבועת ה', תהיה בין שניהם . . ." (שמות כב,ט-י), ונאמר "אם גנוב ייגנב, מעימו--ישלם, לבעליו.  אם טרוף ייטרף . . ." (שמות כב,יא-יב).

ד  נמצאת אומר, שומר חינם נשבע על הכול; והשואל משלם את הכול, חוץ מן המתה בשעת מלאכה כמו שיתבאר.  נושא שכר והשוכר משלמין את האבידה ואת הגניבה, ונשבעין על האונסין הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה וטריפה, או שאבד הדבר בספינה שטבעה בים, או נלקח בליסטיס מזויין, וכל כיוצא באלו משאר אונסין גדולים.

ה  [ג] המפקיד אצל חברו בין בחינם בין בשכר, או השאילו, או השכירו--אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן, או שכרן--הרי השומר פטור מכלום:  אפילו פשע בדבר ששמר, ואבד מחמת הפשיעה--הרי זה פטור, שנאמר "אם בעליו עימו, לא ישלם:  אם שכיר הוא, בא בשכרו" (שמות כב,יד).

ו  במה דברים אמורים, בששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ, אף על פי שאין הבעלים שם עימו בעת הגניבה והאבידה, או בעת שנאנס.  אבל אם נטל החפץ, ונעשה עליו שומר תחילה, ואחר שבא לרשותו שכר הבעלים, או שאלן--אף על פי שהיו הבעלים עומדין שם בעת שנאנס הדבר השמור, הרי זה משלם:  שנאמר "בעליו אין עימו, שלם ישלם" (שמות כב,יג).  מפי השמועה למדו, היה עימו בשעת השאילה--אף על פי שאינו בעת הגניבה והמיתה, פטור; לא היה עימו בשעת השאילה--אף על פי שהיה עימו בעת המיתה או השבייה, חייב.  והוא הדין לשאר השומרים, שכולן בבעלים פטורין; אפילו פשיעה בבעלים, פטור.

ז  [ד] כל שומר שפשע בתחילתו--אף על פי שנאנס בסופו, חייב כמו שיתבאר.  ואין השואל רשאי להשאיל; אפילו שאל ספר תורה, שכל קורא בו עושה מצוה--לא ישאילנו לאחר.  וכן אין השוכר רשאי להשכיר; אפילו השכירו ספר תורה, לא ישכירנו לאחר:  שהרי זה אומר לו, אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר.

ח  עבר השומר ומסר לשומר שני--אם יש עדים ששמרה השומר השני כדרך השומרין, ונאנס--פטור השומר הראשון, שהרי יש עדים שנאנס.  ואם אין שם עדים--חייב השומר הראשון לשלם לבעלים, מפני שמסר לשומר אחר; ויעשה הוא דין, עם השומר השני.  אפילו היה הראשון שומר חינם, ומסר לשומר שכר--חייב:  שהרי יש לבעל החפץ לומר לו, אתה נאמן אצלי להישבע, וזה אינו נאמן.

ט  לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני, הרי השומר הראשון פטור מלשלם--שהרי הוא אומר לבעלים, זה הדבר שהפקדתם אצלי או השאלתם, אמש הייתם מפקידין אותו, אצל זה שהפקדתי אני אצלו:  והוא, שלא ימעט שמירתו.

י  כיצד ימעט שמירתו:  כגון שהיה מופקד אצלו בשכר, והפקידו אצל אותו השני בחינם, או שהיה שאול אצלו, והפקידו אצל אותו השני בשכר--הואיל ומיעט שמירתו, פושע הוא ומשלם, אף על פי ששאל או ששכר בבעלים, שהרי הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחר.  [ה] ואם הביא השומר השני ראיה שייפטר בה שומר ראשון, כדין שמירתו--הרי זה פטור.

יא  כיצד:  שומר שכר שנתן הבהמה השמורה אצלו לשומר חינם--אם הביא השומר השני עדים שמתה הבהמה כדרכה, הרי השומר הראשון פטור; וכן כל כיוצא בזה.

יב  [ו] שומר שמסר לשומר אחר, והוסיף בשמירתו--ההניה לבעלים.  כיצד:  השוכר פרה מחברו, והשאילה לאחר, ומתה כדרכה ביד השואל--הואיל והשואל חייב בכול, יחזרו דמי הפרה לבעלים, שאין זה השוכר עושה סחורה, בפרתו של חברו; וכן כל כיוצא בזה.

יג  היה בידו פיקדון, ושלחו ביד אחר לבעליו--הואיל והשומר הראשון חייב באחריותו עד שיגיע ליד הבעלים--אם בא לחזור ולהחזיר הפיקדון מיד השומר השני, מחזיר.  ואם הוחזק השומר הראשון כפרן--אינו יכול להחזיר הפיקדון מיד השומר השני, אף על פי שעדיין הפיקדון באחריותו של ראשון.