משנה תורה לרמב"ם -> ספר קניין -> הלכות עבדים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

הלכות עבדים פרק ו

א  הכותב גט שיחרור לעבדו, וזיכה לו בו על ידי אחר, ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי--יצא בן חורין, אף על פי שלא הגיע הגט לידו:  שזכין לאדם שלא בפניו.  אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי--אינו יכול לחזור בו, ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו; לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת, לא ייתנו לאחר מיתה.

ב  הכותב בשטר עשיתי פלוני עבדי בן חורין, או נעשה פלוני עבדי בן חורין, או הרי הוא בן חורין--הרי זה יצא לחירות; כתב בשטר אעשנו בן חורין, לא יצא לחירות.

ג  האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין, והוא אומר לא עשאני--חוששין שמא זיכה לו על ידי אחר.  אמר כתבתי גט שיחרור ונתתי לו, והוא אומר לא כתב ולא נתן לי--הודאת בעל דין כמאה עד, והרי זה עבד עד שישחררנו בפנינו.

ד  מי שציווה בשעת מיתתו ואמר, פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשים--הרי זו שפחה כשהייתה; ואסור ליורשים להשתעבד בה, מפני שמצוה לקיים דברי המת.

ה  וכן אם אמר עשו לה קורת רוח--כופין את היורשין, ואין משתעבדין בה אלא במלאכה שהיא רוצה בה.  ציווה ואמר שחררוה, כופין את היורשין לשחרר אותה.

ו  [ה] בשישה דברים, שווין שיחרורי עבדים לגיטי נשים; ובשאר הדברים, הרי הן כשאר השטרות.  ואלו הן השישה--פסולים בערכאות של גויים, וכשרין בעד כותי, וצריכין כתיבה לשם המשוחרר עצמו, ואין נכתבין במחובר, ואין עדיהם חותמין אלא זה בפני זה; ואחד גיטי נשים ושיחרורי עבדים, שווין במוליך ובמביא.

ז  כיצד:  כל השטרות העולים בערכאות של גויים, כשרים בכל התנאים שאנו מבארים בהלכות הלוואה--חוץ מגיטי נשים, ושיחרורי עבדים.  [ו] וכל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי, פסול--חוץ מגיטי נשים, ושיחרורי עבדים, שהן כשרין בעד אחד ישראל, ועד אחד כותי:  והוא, שיהיה כותי חבר.  ובזמן הזה, שהכותים כגויים לכל דבריהם, אנו למדין מהן לצדוקיין:  שהצדוקיין בזמן הזה כמו הכותי באותו הזמן, קודם שיגזרו עליהם שיהיו כגויים לכל דבריהם.

ח  בגט אישה הוא אומר "וכתב לה" (דברים כד,א; דברים כד,ג), לשמה; ובגט שיחרור הוא אומר "או חופשה לא ניתן לה" (ויקרא יט,כ), עד שיכתוב לשמה.  בגט אישה הוא אומר "וכתב . . . ונתן" (דברים כד,א; דברים כד,ג), מי שאינו מחוסר אלא נתינה--יצא הכתוב במחובר ואחר כך קוצץ, שהרי הוא מחוסר קציצה ונתינה; ובגט שיחרור הוא אומר "ניתן לה", לא יהיה מחוסר אלא נתינה.

ט  אחד גיטי נשים ושיחרורי עבדים, אין חותמין עדיהם אלא זה בפני זה.  וכבר ביארנו טעם הדבר בהלכות גירושין.

י  [ז] וכיצד הן שווין במוליך ובמביא:  שהמביא גט שיחרור בארץ ישראל, אינו צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם.  ובחוצה לארץ, אם אין עדים לקיימו, ואמר השליח בפניי נכתב ובפניי נחתם--זה הוא קיומו; ואם בא האדון ועירער אחר כך, אין משגיחין בו כמו שביארנו בגיטי נשים.

יא  כשם שהאישה עצמה מביאה גיטה, ואינה צריכה לקיימו, הואיל והגט יוצא מתחת ידה--כך העבד ששטר שיחרורו יוצא מתחת ידו, אינו צריך לקיימו.  וכשם שהאישה אומרת בפניי נכתב ובפניי נחתם, אם התנה עליה כמו שביארנו במקומו--כך העבד שהביא גט ואמר בפניי נכתב ובפניי נחתם, נאמן על אותה הדרך ואינו צריך קיום.

יב  [ח] כל הכשר להביא גט אישה, מביא גט העבד; והעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו, אבל לא מיד רבו של מקבל.

יג  הכותב שטר אירוסין לשפחתו, אף על פי שאמר לה צאי בו לחירות, והתקדשי בו--אין בלשון הזה לשון שיחרור, ואינה מקודשת ולא משוחררת.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך