משנה תורה לרמב"ם -> ספר קניין -> הלכות עבדים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

הלכות עבדים פרק ד

א  אמה עברייה, היא הקטנה שמכרה אביה; ומשתביא שתי שערות אחר שתים עשרה שנה, ותיעשה נערה--אינו יכול למוכרה, אף על פי שעדיין יש לו בה רשות, ויש לו לקדשה לכל מי שירצה.

ב  אף הקטנה שהיא איילונית בסימניה, ואינה ראויה להבאת שתי שערות--יש לאביה למוכרה כל זמן שהיא קטנה.  אבל הטומטום והאנדרוגינוס--אינו נמכר לא בדין עבד עברי, ולא בדין אמה עברייה.

ג  [ב] אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני, ולא נשאר לו כלום--לא קרקע, ולא מיטלטלין, ואפילו כסות שעליו; ואף על פי כן כופין את האב לפדותה אחר שמכרה, משום פגם משפחה.  ברח האב, או שמת, או שלא היה לו לפדותה--הרי זו עובדת עד שתצא.

ד  [ג] אמה עברייה נקנית בכסף או בשווה כסף, ובשטר.  ואינה נקנית בפרוטה, מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגירעון, כדי שתגרע פדיונה ותצא.

ה  כיצד בשטר--כותב לו על הנייר או על החרס בתי מכורה לך, בתי קנויה לך, ונותן ביד האדון; ושטר אמה עברייה, האב כותבו.

ו  [ד] אמה עברייה עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו בית דין, שנאמר "כי יימכר לך אחיך העברי, או העברייה" (דברים טו,יב); ויוצאה בתחילת שבע.  ואם פגע בה יובל בתוך שש, יוצאה חינם כעבד.  ואם מת האדון--אף על פי שהניח בן, יוצאה חינם כנרצע:  שנאמר "ואף לאמתך, תעשה כן" (דברים טו,יז).

ז  וכן מגרעת פדיונה, ויוצאה; ואם כתב לה שטר שיחרור, ומחל על השאר--יוצאה חינם כעבד.

ח  [ה] יתרה אמה עברייה, שהיא יוצאה בסימנין.  כיצד:  כיון שהביאה סימנין, ונעשת נערה--יוצאה לחירות בלא כסף.  אפילו הביאה סימנין מאחר יום שלקחה--הרי זו יוצאה לחירות, שנאמר "ויצאה חינם" (שמות כא,יא):  ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחינם, יתר על העבד; ומפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות, ותחזור לרשות אביה, עד שתבגור, ותצא מרשות אביה.

ט  הייתה הבת איילונית שאין לה ימי נערות, אלא יוצאה מקטנותה לבגר--כיון שבגרה, תצא לחירות.

י  [ו] אין אמה עברייה יוצאה בראשי אברים, שנאמר "לא תצא, כצאת העבדים" (שמות כא,ז).  וכן עבד עברי--אם הפיל לו שינו או סימה לו עינו, משלם לו כדין החובל בחברו כמו שביארנו בהלכות חובל.

יא  נמצאת למד שאמה עברייה נקנית בשני דברים--בכסף, או בשטר; וקונה עצמה בשישה דברים--בשנים, וביובל, ובגרעון כסף, ובשטר שיחרור, ובמיתת אדון, ובסימנין.

יב  [ז] ייעד אותה האדון לעצמו, או לבנו--הרי היא כשאר הארוסות, ואינה יוצאה באחד מכל אלו, אלא במיתת הבעל, או בגט; ומצות ייעוד קודמת למצות פדייה.

יג  כיצד מצות ייעוד--אומר לה בפני שניים הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאישה:  אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה.  ואינו צריך ליתן לה כלום, שמעות הראשונות לקידושין ניתנו.  ונוהג בה מנהג אישות, לא מנהג שפחות.  ואינו מייעד שתיים כאחת, שנאמר "יעדה" (שמות כא,ח).

יד  וכיצד מייעדה לבנו:  אם היה בנו גדול, ונתן רשות לאביו לייעדה לו--הרי האב אומר לה בפני שניים, הרי את מקודשת לבני.

טו  [ח] אין האדון מייעד אמה עברייה לא לו ולא לבנו, אלא מדעתה:  אף על פי שכבר קיבל אביה מעותיה, הרי הוא אומר "יעדה" (שמות כא,ח), מדעתה.  ואם מת האדון--אין בנו יכול לייעדה לו, שהרי יצאת לחירות במיתת האדון.

טז  [ט] הייעוד כאירוסין, ואינו כנישואין; לפיכך אינו מיטמא לה, ולא יורשה, ולא מפר נדריה--עד שתיכנס לחופה.

יז  "ואם שלוש אלה--לא יעשה, לה" (שמות כא,יא)--לא ייעדה לו, ולא ייעדה לבנו, ולא נפדית בגרעון כסף; ויצאה חינם בהבאת סימנין כמו שביארנו, [י] יתר על אותן הדרכים שקונה בהן עצמה כעבד עברי.

יח  אין האדון יכול למכור אמה עברייה, ולא ליתנה לאיש אחר, בין רחוק, בין קרוב.  ואם מכר או נתן--לא עשה כלום, שנאמר "לעם נוכרי לא ימשול למוכרה, בבגדו בה" (שמות כא,ח).  וכן עבד עברי--אינו יכול למוכרו לאחר, ולא ליתנו.  וייראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה, אלא מפני שיש לו לייעדה לבנו; לכך נאמר "לעם נוכרי לא ימשול למוכרה".

יט  [יא] אין אמה עברייה נמכרת אלא למי שיש לה עליו או על בנו קידושין, כדי שתהיה ראויה לייעוד.  כיצד:  מוכר אדם את בתו לאביו--שאף על פי שאין האדון יכול לייעדה לו, ראויה היא לבנו:  שהרי האמה בת אחיו.  אבל אינו יכול למכור את בתו לבנו--מפני שאינה ראויה לאדון, שהרי היא אחותו, ולא לבנו, מפני שהיא אחות אביו.

כ  [יב] יש לאדם למכור את בתו לפסולין, כגון אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט:  שאף על פי שהן בלאו, קידושין תופסין בהן.

כא  [יג] המקדש בתו כשהיא קטנה, ונתאלמנה או נתגרשה--אינו יכול למוכרה, שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות; אבל מוכרה לשפחות אחר שפחות.

כב  כיצד:  מכרה לשפחות תחילה, וייעד אותה האדון, ומת האדון או גירשה וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה--הרי האב מוכרה פעם שנייה, אפילו לכוהן גדול.  וכן אם נפלה לפני יבם מן הייעוד, וחלץ לה--אף על פי שהיא חליצה פסולה מפני שהיא קטנה, הרי נפסלה מן הכהונה, ויש לו למוכרה לכוהן, הואיל וקידושין תופסין בה כמו שנתבאר.

כג  [יד] המוכר את בתו, ויצאת בשנים או ביובל או בגרעון כסף, ועדיין היא קטנה--יש לו לחזור ולמוכרה פעם שנייה, כמו שאמרנו.

כד  [טו] המוכר את בתו, ואחר כך הלך וקידשה לאחר--אם רצה האדון לייעד, מייעד.  ואם לא ייעד האדון, לא לו ולא לבנו--כשתצא מרשות אדון, יגמרו קידושיה ותיעשה אשת איש.

כה  [טז] המוכר את בתו, ופסק עם האדון על מנת שלא לייעד אותה--אם רצה האדון לייעד, מייעד:  שהתנה על מה שכתוב בתורה; וכל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטיל.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך