משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות שלוחין ושותפין

הלכות שלוחין ושותפין פרק ה

א  המשתתף עם חברו בסתם, לא ישנה ממנהג המדינה באותה הסחורה.  ולא ילך למקום אחר, ולא ישתתף בה עם אחרים, ולא יפקיד ביד אחרים, ולא יתעסק בסחורה אחרת, ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו להימכר תמיד בהקפה--אלא אם כן התנו בתחילה, או שעשה מדעת חברו.

ב  עבר ועשה שלא מדעת חברו, ואחר כך הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך, והסכים למעשיו--הרי זה פטור.  ואין כל הדברים האלו צריכין קניין, אלא בדברים בלבד.

ג  [ב] אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה, או פירש בים, או הלך למקום אחר, או שנשא ונתן בסחורה אחרת, וכל כיוצא באלו הדברים--כל פחת שיבוא מחמת שעבר, חייב לשלם לבדו; ואם יהיה שם שכר מחמת שעבר, השכר לאמצע כפי מה שהתנו ביניהם בשכר.

ד  לפיכך הנותן מעות לחברו בתורת שותפות לקנות בהן חיטים לסחורה, והלך וקנה שעורים, או שנתן לו לקנות שעורים, וקנה חיטים--אם פחתו, פחתו לזה שעבר; ואם הותירו, הותירו לאמצע.

ה  וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות--אם הפסיד, הפסיד לעצמו; ואם נשתכר, השכר לאמצע.  אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו--אם פחת, פחת לעצמו; ואם הרוויח, הרוויח לעצמו.  ואם התנו ביניהן, הכול לפי התנאי.

ו  [ג] הנותן מעות לחברו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשאי ליקח לעצמו מאותו המין; וכשהוא מוכר, לא ימכור שניהם כאחד, אלא מוכר אלו בפני עצמן, ואלו בפני עצמן.  ולא ייקח לעצמו חיטים ולחברו שעורים, אלא או בכולן חיטים או בכולן שעורים, כדי שיהיו מעות שניהם שווין בחבילה.

ז  [ד] אחד מן השותפין שאמר נוליך הסחורה למקום פלוני שהיא ביוקר ונמכור שם--אף על פי שקיבל עליו כל אונס או כל פחת שיבוא להן, הרי חברו מעכב עליו:  שהרי אומר לו אין רצוני שאתן מעות שבידי, ואהיה רודף אחריך לדין להוציא מידך.  וכן כל כיוצא בזה.

ח  [ה] אחד מן השותפין שבא ליישן את הפירות עד זמן הידוע, אין חברו מעכב עליו; ואם אין זמן לאותן הפירות, הרי חברו מעכב עליו.

ט  [ו] שותפין ששמו פירותיהן ונשתתפו בהן, יש להן הוניה זה על זה.  עירבו פירות בלא שומה, ומכרום ונשאו ונתנו בדמיהן--הרי אלו מחשבין את הפירות כמה היו שווין בעת שנשתתפו, ומחשבין את השכר או את ההפסד.

י  [ז] שותפין שמחלו להם מוכסין, מחלו לאמצע.  ואם אמרו משום פלוני מחלנו--מה שמחלו, מחלו לו.  היו באין בדרך, ועמדו עליהן ליסטים וגזלו השיירה, והציל אחד מן השותפין--הציל לאמצע; ואם אמר לעצמי אני מציל, הציל לעצמו.

יא  [ח] דבר הידוע לשני שותפין--אף על פי שהוא ברשות אחד מהן, אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות; ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה, ונאמר לאחר המוציא מחברו עליו הראיה, אלא הרי הוא בחזקת שניהם, עד שיביא האחר ראיה.

יב  [ט] אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חברו, חולק בפני שלושה אפילו הן הדיוטות, ובלבד שיהיו נאמנין, ויודעין בשומה; ואם חלק בפחות משלושה, לא עשה כלום.

יג  במה דברים אמורים, בשחלקו פירות; אבל אם היו מעות, המעות כחלוקים הם, ויש לו לחלוק שלא בפני בית דין, ומניח חלק חברו בבית דין.

יד  במה דברים אמורים, בשהיו המעות כולן מטבע אחד ושווין.  אבל אם היו מקצתן חדשים ומקצתן ישנים, ואין צריך לומר אם היו מקצתן יפות ומקצתן רעות--הרי הן כפירות, ואין חולקין אותם אלא בבית דין.

טו  [י] אסור להשתתף עם עובד עבודה זרה--שמא יתחייב לו שבועה, וישביעו ביראתו.  וכבר ביארנו במקומו, שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בנבילות, ולא בטריפות, ולא בתרומות, ולא בשקצים, ולא ברמשים.  ואם עבר ועשה, השכר לאמצע; וייראה לי שאם הפסיד--הפסיד לעצמו, מפני שעבר.

טז  [יא] אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת--בטלה השותפות או העסק, אף על פי שהתנו לזמן קבוע:  שכבר יצא הממון לרשות היורשים.  וכזה הורו הגאונים.