משנה תורה לרמב"ם -> ספר קניין -> הלכות שכנים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות שכנים פרק יג

א  הנותן מתנה, אין בה דין בן המצר.  היה כתוב בשטר מתנה שאחריות מתנה זו על הנותן, יש בה דין בן המצר:  הואיל ויש בה אחריות, מכירה היא; ולא כתב מתנה, אלא לבטל זכות בן המצר.  וכמה נותן לו, מה שהיא שווה.

ב  אמר הלוקח כן הוא, והערמה עשינו ומכירה היא, ובכך וכך קניתיה--נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל כדין כל השלוחין.  וייראה לי שצריך לטעון דמים שהן ראויין, או יתר מעט; אבל אם אמר על שווה מאה במאתיים קניתי, אינו נאמן.

ג  היה כתוב בשטר מתנה, וקיבלתי עליי אחריות מתנה זו שאם תצא מידו אתן לו מאתיים--נותן לו בן המצר מאתיים, ואחר כך מסלקו, ואף על פי שאינה שווה אלא מנה.

ד  החליף חצר בחצר, אין בו דין בעל המצר.  החליף חצר בבהמה או בשאר מיטלטלין--רואין דמי אותה הבהמה או אותם המיטלטלין, ונותן לו בן המצר ומסלקו; ואינו יכול לומר לו תן לי כמין שלקחתי בו, שזו הערמה היא ואינה מועלת כלום.

ה  מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו, ואחר כך מכר לו קרקע בצד אותה שבאמצע--רואין:  אם אותו המעט שמכר לו תחילה הוא עידית או זיבורית לגבי זאת הקרקע שמכר לו באחרונה--זכה הלוקח, ואין בן המצר יכול לסלקו, שהרי הוא עצמו בן מצר הוא, מפני אותו המעט שקנה באמצע.  ואם אותו המעט כמו זאת שמכר לו בסוף בצידו--הרי זה מערים, ובן המצר מסלק אותו מן השדה שקנה בסוף.

ו  המוכר על תנאי, בין שהתנה מוכר בין שהתנה לוקח--אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאין, ויזכה הלוקח בקרקע ולא תישאר בה עילה כלל; ואחר כך יסלק אותו.

ז  הלוקח שבנה והשביח, או סתר והפסיד--בן המצר מסלקו ונותן לו דמים הראויין לו, והרי הוא בכל מעשיו כמו השליח.  וכן אם לווה הלוקח קודם שיסלק אותו בן המצר, וסילקו בן המצר--אין בעל חוב שלו טורף מיד בן המצר.

ח  זה הוא העיקר בכל אלו הדינין:  שכל הלוקח בצד מצר חברו, הרי הוא כמו שליח לחברו, ולתקן שלחו, ולא לעוות.  לפיכך אם השביח, נוטל ההוצאה; ואם הפסיד וחפר והרס או אכל פירות, מנכין לו מן הדמים.

ט  במה דברים אמורים שמחשבין לו הפירות, בשאכלן אחר שבא בן המצר והביא מעות לסלקו.  אבל כל הפירות שאכל מקודם--שלו הוא אוכל, ואין מחשבין אותן.

י  [ח] אחד שלקח משניים שדה אחת, ובא בעל המצר לסלקו מחצייה בלבד שלקח מן האחד--אינו יכול, אלא או מסלקו מכולה או מניח כולה.  אבל המוכר קרקע לשניים--יש לבעל המצר לסלק שניהם, או לסלק לאחד ולהניח לאחד.

יא  [ט] בן המצר שבא לסלק את הלוקח, וקודם שיסלקו מכר את השדה שיש לו על המצר--איבד את זכותו.  [י] שליח שמכר, והרי הוא בעל המצר--אינו מסלק את הלוקח:  שהרי הוא מכר לו, ואין לך מחילה גדולה מזו.

יב  [יא] בעל חוב של מוכר שטרף השדה מיד בעל המצר--הרי בעל המצר חוזר ונוטל מן הלוקח שסילקו, והלוקח חוזר ונוטל מן המוכר.

יג  [יב] כל בעל חוב שטרף בחובו, יש לבעל המצר לסלקו:  לא יהיה כוח הטורף, גדול מכוח הלוקח.  ואם ירצה הנטרף ליתן הדמים שהיו חוב עליו--תחזור לו שדהו לעולם, כמו שיתבאר במקומו.

יד  [יג] קטן שהיה בן המצר, וראו בית דין שזכות היא לו--מסלקין לו את הלוקח, או ייטלו לו חלק עם שאר בעלי המצר כמו שיראו.

טו  [יד] בעל שהייתה אשתו בן המצר, הרי זה מסלק את הלוקח:  שכל נכסי אשתו ברשותו; וכל זכות שתבוא לה, זכות היא לו.  אפילו קנו מיד אשתו שמחלה בזכות זו ללוקח--אינו מועיל, אלא הבעל מסלקו.

טז  עמדה האישה מדעתה, וסילקה את הלוקח, וכן העבד שהיה נושא ונותן בנכסי אדוניו, שסילק את הלוקח--אם רצה הבעל או האדון, מקיים על ידיהן; ואם רצה, לא יקיים, ותחזור ללוקח, ויחזיר הדמים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך