משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק ג

א  אחד הבהמה, ואחד שאר כל המיטלטלין--נקנין במעות, דין תורה; ומשייתן את המעות--קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו.  אבל חכמים תיקנו שלא יקנו המיטלטלין אלא בהגבהה, או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה.

ב  כיצד:  המקבץ עצים או פשתן וכיוצא בהן, ועשה מהן טעון גדול שאי אפשר להגביהו--אינו נקנה במשיכה, שהרי אפשר להתיר האגד ולהגביהו עץ עץ.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  אבל אם היה הטעון של פלפלין או אגוזים ושקדים וכיוצא בהן, והיה גדול שאין אחד יכול להגביהו--הרי זה נקנה במשיכה:  שאם יתירו, יתפרד ויהיה לו בו טורח גדול.  וכן כל כיוצא בהן.

ד  [ג] הספינה--הואיל ואי אפשר להגביהה, ויש במשיכתה טורח גדול, ואינה נמשכת אלא לרבים--לא הצריכוה משיכה, אלא נקנית במסירה; וכן כל כיוצא בזה.  ואם אמר לו המוכר לך משוך וקנה--אינו קונה הספינה, עד שימשכנה כולה ויוציאה מכל המקום שהייתה בו:  שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה.

ה  [ד] נמצאת למד שהלוקח מיטלטלין--אף על פי שנתן כל הדמים, יכול לחזור בו; וכן המוכר יכול לחזור בו:  עד שיגביה, או ימשוך דבר שאינו בן הגבהה, או ימסור המוכר ללוקח דבר שאין דרכו להימשך.  וכיון שהגביה, או משך דבר שאין דרכו להגביה, או נמסר לו דבר שאין דרכו להימשך--קנה, ואין אחד משניהם יכול לחזור בו; וכופין את הלוקח ליתן את הדמים.

ו  [ה] ולמה תיקנו חכמים דבר זה במיטלטלין--גזירה שמא ייתן הלוקח דמי החפץ וקודם שייקחנו יאבד באונס, כגון שנפלה דליקה ונשרף, או באו ליסטים ונטלוהו:  אם יהיה ברשות הלוקח, יתמהמה המוכר ולא יצילו.  לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר, כדי שישתדל ויציל החפץ, שאם אבד, יהיה חייב לשלם.

ז  [ו] נמצאת אומר שאם נתן דמי המקח ונאנס קודם שייקחנו, יאמר לו הלוקח תן לי את מקחי או החזר לי את מעותיי, ואף על פי שיש עדים שאבד באונס, ולא היה במוכר כוח להצילו ולא נתרשל בדבר זה--הרי זה מחזיר את הדמים, שהרי תיקנו חכמים במשיכה.

ח  לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ הנמכר מושכר למוכר, לא תיקנו לו חכמים משיכה:  שהרי המקח ברשות הלוקח הוא; ומשנתן את הדמים--נקנה המקח, ואין אחד מהן יכול לחזור בו.

ט  [ז] וכן השוכר את המקום שאותן המיטלטלין הנמכרין מונחין בו--קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו:  ואף על פי שלא הגביה ולא משך ולא נמסרו לו, שהרי נעשו ברשותו.  וכבר ביארנו ששכירות קרקע נקנית בכסף או בשטר או בחזקה.

י  [ח] המקנה קרקע ומיטלטלין כאחד--כיון שקנה הקרקע בכסף או בשטר או בחזקה, נקנו המיטלטלין עימהם:  בין שהיו שניהם במכר או במתנה, בין שמכר המיטלטלין ונתן הקרקע, בין שמכר הקרקע ונתן המיטלטלין--כיון שקנה הקרקע, קנה המיטלטלין.

יא  [ט] במה דברים אמורים, בשהיו המיטלטלין צבורין באותה קרקע; אבל אם היו במקום אחר, צריך שיאמר לו קנה המיטלטלין על גבי הקרקע.  אפילו היו המיטלטלין במדינה אחרת, ואמר לו קנה אותם על גבי קרקע פלונית--כיון שקנה הקרקע--נקנו המיטלטלין, אף על פי שאינן צבורין בתוכה; ואם לא אמר לו קנה על גבי קרקע, לא קנה.  וקרקע כל שהוא, קונין על גבה כל מיטלטלין שירצה.

יב  [י] הקנה השדה לאחד, והמיטלטלין לאחד--אף על פי שאמר לו קנה המיטלטלין על גב הקרקע, והחזיק האחד בקרקע--לא קנה השני המיטלטלין.  ואם תפסן אחר שחזר בו המקנה--אין מוציאין אותן מידו, שהרי תפסן אחר שקנה חברו הקרקע שנקנו אלו על גבה.

יג  [יא] המקנה עבדים וקרקעות כאחד--החזיק בעבדים, לא קנה הקרקעות.  החזיק בקרקעות, לא קנה העבדים עד שיהיו עומדין בתוך הקרקע; ואף על פי שאמר לו קנה עבדים על גבי הקרקע, לא קנה עד שיהיו בתוכה--שהעבד מהלך לדעת עצמו.

יד  [יב] המקנה עבדים ומיטלטלין כאחד--משך המיטלטלין, לא קנה העבדים.  החזיק בעבדים--לא קנה המיטלטלין, אלא אם כן היו המיטלטלין על גב העבד:  והוא שיהיה כפות, שהרי אינו יכול להלך.

טו  [יג] המקנה בהמה וכלים שעל גבה כאחד--אף על פי שמשך הבהמה וקניה, לא קנה הכלים שעליה:  עד שיגביהם, או ימשוך הכלים עצמן אם אין דרכן להגביה--שהבהמה כחצר המהלכת היא, ואין מה שבתוכה קנוי לבעליה.  לפיכך אם הייתה הבהמה כפותה, קנה אף כלים שעליה.

טז  [יד] אמר לו המקנה, משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה--הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה--אף על פי שמשכה והיא כפותה, לא קנה כלים שעליה:  עד שימשוך הכלים עצמן.

יז  [טו] היה עציץ נקוב לאחד, והיו הזרעים שבו לאחד--הקנה העציץ לבעל הזרעים--כיון שמשך, קנה; הקנה הזרעים לבעל העציץ--לא קנה, עד שיחזיק בזרעים עצמן.

יח  [טז] היה העציץ והזרעים שבו לאחד, והקנה הכול לאחד--החזיק בעציץ לקנות הזרעים, אף העציץ לא קנה; החזיק בזרעים, קנה העציץ.  וזו היא ששנו נכסים שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להן אחריות, שהזרעים שבעציץ נקוב כזרועים בארץ, וכל המחובר לקרקע, כקרקע כמו שביארנו.

יט  [יז] כבר ביארנו שכל העומד להיבצר--הרי הוא כבצור, ואינו נקנה אלא בהגבהה או בשאר דברים שנקנים בהן המיטלטלים.  [יח] פשתן שהוא מחובר לקרקע, ויבש ואינו צריך לקרקע, ואמר לו יפה לי קרקע כל שהוא, וקנה כל מה שעליה--כיון שתלש כל שהוא, קנה הכול מפני תנאי זה; אבל אם הקנה לו הפשתן הזה במכר או במתנה--לא קנה אלא מה שתלש, שהרי הגביהו.  וכן כל כיוצא בזה.