משנה תורה לרמב"ם ספר נזקים הלכות רוצח ושמירת נפש

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יג

א  מי שפגע בחברו בדרך, ובהמתו רובצת תחת משאה--בין שהיה עליה משא הראוי לה, בין שהיה עליה יתר ממשאה--הרי זה מצווה לפרוק מעליה; וזו מצות עשה, שנאמר "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).  [ב] ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך, אלא יקים עימו ויחזור ויטעון משאו עליה--שנאמר "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד), זו מצות עשה אחרת.  ואם הניחו נבהל, ולא פרק ולא טען--ביטל מצוות עשה; ועבר על מצות לא תעשה, שנאמר "לא תראה את חמור אחיך" (שם).

ב  [ג] היה כוהן, והבהמה רובצת בבית הקברות--אינו מיטמא לה, כשם שאינו מיטמא להשיב אבידה.  וכן אם היה זקן שאין דרכו לטעון ולפרוק--הואיל ואינה לפי כבודו, פטור.

ג  [ד] זה הכלל:  כל שאילו הייתה שלו, היה טוען ופורק--הרי זה חייב לטעון ולפרוק בשל חברו.  ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין--אפילו היה הנשיא הגדול וראה בהמת חברו רובצת תחת משא של תבן או קנים וכיוצא בהן, פורק וטוען עימו.

ד  [ה] פרק וטען, וחזרה ונפלה--חייב לפרוק ולטעון פעם אחרת, אפילו מאה פעמים:  שנאמר "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה), "הקם תקים" (דברים כב,ד).  לפיכך צריך לאדדה עימו עד פרסה, אלא אם כן אמר לו בעל המשא איני צריך לך.

ה  [ו] מאימתיי יתחייב לפרוק ולטעון עימו:  משיראהו ראייה שהיא כפגיעה--שהרי נאמר "כי תראה" (שמות כג,ה), ונאמר "כי תפגע" (שמות כג,ד).  וכמה:  שיערו חכמים משיהיה ביניהם מאתיים ושש ושישים אמה ושני שלישי אמה, שהוא אחד משבעה ומחצה במיל; היה רחוק ממנו יתר מזה, אינו זקוק לו.

ו  [ז] מצוה מן התורה לפרוק עימו, בחינם.  אבל לטעון עליו, הרי זו מצוה ונוטל שכרו; וכן בשעה שמדדה עימו עד פרסה, יש לו שכר.

ז  [ח] מצא בהמת חברו רבוצה--אף על פי שאין הבעלים עימה, מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה:  שנאמר "עזוב תעזוב" (שמות כג,ה), "הקם תקים" (דברים כב,ד)--מכל מקום.  אם כן למה נאמר "עימו" (שמות כג,ה; דברים כב,ד):  שאם היה בעל הבהמה עימה, והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה, אם רצית לפרוק לבדך, פרוק--הרי זה פטור, שנאמר "עימו".  ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה, חייב לפרוק ולטעון לבדו.

ח  [ט] בהמת הגוי והמשא של ישראל--אם היה הגוי מחמר אחר בהמתו, אינו זקוק לה; ואם לאו, חייב לפרוק ולטעון, משום צער ישראל.  וכן אם הייתה הבהמה של ישראל, והמשאוי של גוי--חייב לפרוק ולטעון, משום צער ישראל.  אבל בהמת הגוי ומשאו--אינו חייב להיטפל בהן, אלא משום איבה.

ט  [י] חמרים שרגליו של אחד מהן רעועות--אין חבריו רשאין להקדים, ולעבור מעליו; נפל האיש, רשאין לעבור מעליו.

י  [יא] היה אחד טעון ואחד רוכב, ודחקן הדרך--מעבירין את הרוכב מפני הטעון.  אחד טעון ואחד ריקן, מעבירין את הריקן מפני הטעון.  אחד רוכב ואחד ריקן, מעבירין את הריקן מפני הרוכב.  שניהן טעונין, שניהן רוכבין, שניהן ריקנין--עושין פשרה ביניהן.

יא  [יב] וכן שתי ספינות שהיו עוברות בנהר, ופוגעות זו בזו--אם עוברות שתיהן בבת אחת, טובעות; ואם עברו זו אחר זו, עוברות.  וכן שני גמלים שהיו עולים במעלה גבוהה, ופגעו זה בזה--אם עברו שניהן בבת אחת, נופלין; ואם עברו זה אחר זה, עולין.  כיצד הן עושין:  טעונה ושאינה טעונה, תידחה שאינה טעונה מפני הטעונה; קרובה ורחוקה, תידחה קרובה מפני שאינה קרובה.  שתיהן רחוקות, שתיהן קרובות, שתיהן טעונות--הואיל וכולן בדוחק אחד, הטל פשרה ביניהן והן מעלות שכר זה לזה.  ובזה וכיוצא בו נאמר "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).

יב  [יג] הפוגע בשניים--אחד רובץ תחת משאו, ואחד פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עימו--מצוה לפרוק בתחילה משום צער בעלי חיים, ואחר כך טוען.  במה דברים אמורים, בשהיו שניהם שונאים או שניהן אוהבים; אבל אם היה אחד שונא, ואחד אוהב--מצוה לטעון עם השונא תחילה, כדי ליכוף את יצרו הרע.

יג  [יד] ה"שונא" (ראה שמות כג,ה) שנאמר בתורה--הוא מישראל, לא מאומות העולם.  והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתוב אומר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט,יז):  אמרו חכמים, כגון שראהו לבדו שעבר עבירה, והתרה בו ולא חזר--הרי זה מצווה לשונאו, עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו.  ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה--אם מצאו נבהל במשאו--מצוה לפרוק ולטעון עימו, ולא יניחנו נוטה למות:  שמא ישתהה בשביל ממונו, ויבוא לידי סכנה; והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה" (ראה יחזקאל לג,יא).
 

בריך רחמנא דסייען.  נגמר ספר אחד עשר, בעזרת שדיי.  ומניין פרקים של ספר זה, שניים ושישים:  הלכות נזקי ממון, ארבעה עשר פרקים; הלכות גניבה, תשעה פרקים; הלכות גזילה ואבידה, שמונה עשר פרקים; הלכות חובל ומזיק, שמונה פרקים; הלכות רוצח ושמירת נפש, שלושה עשר פרקים.