משנה תורה לרמב"ם ספר נזקים הלכות רוצח ושמירת נפש

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב

א  בהמה חיה או עוף שנשכן נחש וכיוצא בו, או שאכלו סם הממית האדם--קודם שישתנה בגופן, הרי אלו אסורים משום סכנת נפשות.  לפיכך בהמה חיה או עוף שנמצאו חתוכי רגליים--אף על פי שהן מותרין משום טריפה--הרי אלו אסורין משום סכנה, שמא אחד מזוחלי עפר נשכן:  עד שייבדקו.  כיצד בודקן, צולה אותן בתנור:  אם לא נתחתך הבשר, ולא נשתנה משאר הצלי--הרי אלו מותרין.

ב  וכן ניקורי תאנים וענבים והקישואים והדלועין והאבטיחין והמלפפונות--אפילו היו גדולים ביותר, בין תלושין בין מחוברין, ואפילו היו בתוך הכלי--כל שיש בו ליחה ונמצא נשוך, אסור:  שמא נחש וכיוצא בו נשכו.  ואפילו ראה ציפור או עכבר יושב ומנקר--הרי אלו אסורין, שמא במקום נקב ניקב.

ג  תאנה או ענב שניטל העוקץ שלהן, אין בהם משום גילוי; לפיכך אוכל אדם תאנים וענבים בלילה, ואינו חושש.  תאנה נקורה שיבשה ונעשת גרוגרת, ותמרה נקורה שיבשה--שתיהן מותרות.

ד  אסור לאדם ליתן מעות או דינרים לתוך פיו:  שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין, או זיעה--שכל זיעת האדם סם המות, חוץ מזיעת הפנים.  [ה] וכן לא ייתן אדם פס ידו תחת שחייו--שמא נגע בידו במצורע או בסם רע, שהידיים עסקנייות.  ולא ייתן התבשיל תחת המיטה, אף על פי שהוא עוסק בסעודה, שמא ייפול בו דבר המזיק, והוא אינו רואהו.

ה  [ו] וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון--שמא ייפול אדם על חודה, וימות.  וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי, או על גשר רעוע, או להיכנס לחורבה; וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות, אסור לעמוד במקומן.

ו  [ז] וכן אסור ליהודי להתייחד עם הגויים, מפני שהן חשודים על שפיכות דמים.  ולא יתלווה עימהן בדרך; פגע בגוי בדרך, מחזירו לימינו.  היו עולין במעלה או יורדים בירידה--לא יהיה ישראל למטה וגוי למעלה, אלא ישראל למעלה וגוי למטה:  שמא ייפול עליו להמיתו.  ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ את גולגולתו.  [ח] שאלו לאיין אתה הולך--ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקוב לעשיו, שנאמר "עד אשר אבוא אל אדוני, שעירה" (בראשית לג,יד).

ז  [ט] אסור ליקח רפואה מן הגוי, אלא אם כן נתייאשו ממנו שיחיה; ואסור להתרפאות מן המין, ואף על פי שנתייאשו ממנו--שמא יימשכו אחריו.  ומותר ליקח רפואה מן הגויים לבהמה, או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמה ורטייה; ואם הייתה מכה של סכנה, אסור ליקח ממנו.  וכל מכה שמחללין עליה את השבת, אין מתרפין בהן מהן.  [י] ומותר לשאול לרופא גוי, ויאמר לו סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה; אבל לא ייקח ממנו.

ח  [יא] ואסור להסתפר מהן ברשות היחיד, שמא יהרגנו.  ואם היה אדם חשוב--מותר, מפני שהוא מתיירא להורגו; ואם דימה לגוי שהוא אדם חשוב, כדי שיפחד ממנו ולא יהרגנו--הרי זה מותר להסתפר ממנו.

ט  [יב] אסור למכור לגויים כל כלי המלחמה, ואין משחיזין להם את הזין.  ואין מוכרין להן לא סכין, ולא קולרין, ולא כבלים, ולא שלשלאות של ברזל, ולא עששייות של ברזל הינדואה, ולא דובים ואריות, ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים; אבל מוכרין להן תריסין, שאינן אלא להגן.  [יג] וכשם שאסרו למכור לגוי, כך אסרו למכור לישראל שמוכר לגוי.  ומותר למכור הזין לחיל של בני המדינה, מפני שהן מגינין על ישראל.

י  [יד] כל שאסור למכור לגוי--אסור למוכרו לישראל שהוא ליסטיס, מפני שנמצא מחזק ידי עובר עבירה ומכשילו.  וכן כל המכשיל עיוור בדבר, והשיאו עצה שאינה הוגנת, או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות ליבו--הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

יא  הבא ליטול ממך עצה, תן לו עצה ההוגנת לו.  [טו] ואסור להשיא עצה טובה לגוי, או לעבד רשע.  ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה, והוא עומד ברשעו--אסור; ולא נתנסה דנייאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנאצר ליתן צדקה, שנאמר "להן מלכא, מלכי ישפר עלך" (דנייאל ד,כד).