משנה תורה לרמב"ם -> ספר נזקים -> הלכות רוצח ושמירת נפש

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י

א  אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל, וכן בעבר הירדן.  [ב] עגלה ערופה, בת שתי שנים או פחות; אבל אם הייתה בת שתי שנים ויום אחד, פסולה.  ואין המומין פוסלין בה; ואף על פי כן אם הייתה טריפה, פסולה--"כפרה" (ראה דברים כא,ח) נאמר בה כקודשים.

ב  [ג] כל העבודות פוסלות את העגלה, כמו שפוסלין בפרה אדומה--שנאמר "אשר לא עובד בה, אשר לא משכה, בעול" (דברים כא,ג).  ולמה נאמר "עול" מאחר שנאמר "אשר לא עובד בה" שהוא כולל העול עם שאר עבודות--שהעול פוסל בין בשעת מלאכה, בין שלא בשעת מלאכה:  כיון שמשכה בעול טפח--נפסלה, אף על פי שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה.  ושאר עבודות, אינן פוסלין אלא עד שעת מלאכה.

ג  [ד] כל מלאכה שהיא לצורכה, כגון שפרס טליתו עליה מפני הזבובים--אינו פוסלה; וכל שהוא שלא לצורכה, כגון שפרס טליתו עליה לנושאה--פסולה.  וכן כל כיוצא בזה, כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה.

ד  [ה] אין עורפין את העגלה אלא ביום, לפי שנאמר בה "כפרה" (ראה דברים כא,ח) כקודשים; וכל היום כשר לעריפת העגלה.  ואין עורפין שתי עגלות כאחת, שאין עושין מצוות חבילות חבילות.

ה  [ו] עגלה ערופה אסורה בהניה, ונקברת במקום עריפתה.  ומשתרד לנחל--תיאסר בהניה, אף על פי שעדיין לא נערפה; ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה--הרי זו אסורה בהניה, ותיקבר.

ו  [ז] נמצאו עדיה זוממין, הרי זו מותרת בהניה.  כיצד:  כגון שאמר עד אחד אני ראיתי את ההורג, ובאו שניים והכחישוהו ואמרו לו לא ראית, והפרישו את העגלה, והורידוה לנחל לעורפה על פיהם, ואחר כך הוזמו השניים--הרי זו מותרת בהניה.

ז  [ח] נמצא ההורג עד שלא תיערף העגלה, תצא ותרעה בעדר.  נמצא אחר שנערפה--תיקבר במקומה, שעל הספק באה מתחילתה, כיפרה ספקה, והלכה לה.  ואף על פי שנמצא הרוצח אחר עריפתה--הרי זה ייהרג, שנאמר "ואתה, תבער הדם הנקי--מקרבך" (דברים כא,ט).

ח  [ט] הנחל שנערפה בו העגלה--אסור בזריעה ועבודה לעולם, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד).  וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע, כגון שחרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו--לוקה.

ט  ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים--שזה כמי שארג שם בגד או תפרו, שאינה מלאכה בגוף הקרקע; לכך נאמר "לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד)--מה זריעה בגופה של קרקע, אף כל עבודה שנאסרה שם אינה אלא בגופה של קרקע.

י  אנשי עיר קרובה שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה--כופין אותן ומביאין, ואפילו לאחר כמה שנים:  שחייבי עגלה ערופה שעבר עליהן יום הכיפורים, חייבים להביא אחר יום הכיפורים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך