משנה תורה לרמב"ם -> ספר נזקים -> הלכות חובל ומזיק

פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות חובל ומזיק פרק ז

א  המזיק ממון חברו היזק שאינו ניכר--הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו--הרי זה פטור מן התשלומין, דין תורה; אבל מדברי סופרים אמרו, הואיל והפחית דמיהן, הרי זה חייב, ומשלם מה שהפחית מדמיהן.

ב  כיצד:  הרי שטימא אוכלין טהורים של חברו, או שדימע פירותיו, או עירב לו טיפת יין נסך בתוך יינו שהרי אסר עליו הכול, וכן כל כיוצא בזה--שמין מה שהפסיד, ומשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כדרך כל המזיקין.

ג  ודבר זה, קנס הוא שקנסו אותו חכמים, כדי שלא יהיה כל אחד ואחד מן המשחיתים הולך ומטמא טהרותיו של חברו, ואומר פטור אני.  לפיכך אם מת זה שהזיק היזק שאינו ניכר--אין גובין הנזק מנכסיו, שלא קנסו חכמים אלא זה שעבר והזיק; אבל היורש שלא עשה כלום, לא קנסו אותו.

ד  וכן המזיק היזק שאינו ניכר בשגגה או באונס--פטור, שלא קנסו אלא המתכוון להזיק מדעתו.  [ד] הכוהנים שפיגלו את הזבח--במזיד, חייבין לשלם; בשוגג, פטורין.  וכן העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת--במזיד, חייב לשלם; בשוגג, פטור.

ה  הכניס פרה למרבק כדי שתינק ותדוש, והסיח דעתו ממי חטאת--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים.

ו  המנסך יין חברו לעבודה זרה--לא נאסר היין, שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו.  ואם היה לו בו שותפות, או שהיה משומד שהרי הוא כגוי, או שהתרו בו וקיבל ההתראה שהרי הוא משומד--הרי זה אוסר היין, וחייב לשלם.  והיאך יתחייב זה לשלם, והרי הוא מתחייב בנפשו--מפני שמעת שהגביהו נתחייב לשלם, ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך.

ז  כל הגורם להזיק ממון חברו, חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקין.  אף על פי שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה, הואיל והוא הגורם הראשון, חייב.

ח  כיצד:  הזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות, ובא אחר וקדם וסילק את הכרים מעל הארץ, ונחבט הכלי בארץ ונשבר--חייב נזק שלם כאילו שיברו בידו, שסילוק הכרים והכסתות גרם לו שיישבר.  וכן כל כיוצא בזה.

ט  [ח] הזורק כלי של חברו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי, וקדם בעל הכלי והסיר הכרים--הזורק חייב:  שזריקתו, היא הגורם הראשון לשבירת הכלי.  ואם קדם אחר וסילקן--שניהן חייבין, הזורק והמסלק:  ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה.

י  [ט] וכן השורף שטרותיו של חברו, חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר, שאף על פי שאין גוף השטר ממון, הרי גרם לאבד הממון:  ובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה, וכך וכך היה כתוב בו, ומחמת ששרפו, הוא שאינו יכול לגבות החוב; אבל אם לא האמינו, אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד.

יא  [י] וכן ראובן שהיה נושה בשמעון, ומכר השטר ללוי, וחזר אחר שמכרו, ומחלו לשמעון--הרי נפטר שמעון כמו שיתבאר במקומו, ונתחייב ראובן לשלם ללוי כל מה שבשטר:  שהרי גרם לו לאבד השטר, והרי הוא כמי ששרפו.  וכן אם מחלו יורש ראובן, משלם המוחל מן היפה שבנכסיו.

יב  [יא] וכן העושה עבדו היפותיקי, וחזר ושיחררו--חייב המשחרר לשלם לבעל החוב:  שהרי הפקיע שיעבודו, וגרם לאבד ממונו.  וכופין את בעל החוב גם הוא, לשחרר העבד כדי שלא יפגע בו ויאמר לו עבדי אתה.

יג  וכן הדוחף מטבע חברו, ונתגלגל וירד לים--חייב לשלם.  וכן הצורם אוזן הפרה--חייב לשלם, שהרי גרם לפחות דמיה.  וכן המרקע דינרי חברו, והעביר צורתן--חייב לשלם משום גורם.  וכן כל כיוצא באלו הדברים.

יד  [יב] הזורק כלי מראש הגג לארץ, ולא היה תחתיו כלים, וקדם אחר ושיברו במקל כשהוא באוויר, קודם שיגיע לארץ--הרי זה האחר פטור:  שלא שיבר אלא כלי שסופו להישבר מיד בוודאי; ונמצא כשובר כלי שבור, ואין זה כגורם.  וכן כל כיוצא בזה, פטור.

טו  [יג] שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הברייות, ואילן שהוא עומד לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים, וקדם אחד ושחט שור זה וקצץ אילן זה, שלא מדעת בעליו--חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים, שהרי הפקיען מלעשות מצוה.  ואם טען ואמר, אתה אמרת לי להורגו ולקוצצו, הואיל והוא עומד לכך, הרי זה פטור.

טז  [יד] וכן מי ששחט חיה או עוף, ובא אחר וכיסה הדם שלא מדעת השוחט--חייב ליתן כמו שיראו הדיינים.  ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב, והוא עשרה זהובים; וכן הורו הגאונים שכל המונע הבעלים מלעשות מצות עשה שהן ראויין לעשותה, וקדם אחר ועשאה--משלם לבעלים עשרה זהובים.

יז  [טו] שמין למזיק בידו, כדרך ששמין לו אם הזיק ממונו.  כיצד:  הרי שהרג בהמת חברו, או שיבר כליו--שמין כמה הייתה הבהמה שווה חיה וכמה הנבילה שווה, וכמה היה הכלי שווה והוא שלם וכמה שווה עתה; ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור, כדרך שביארנו בשורו שהזיק:  דין אחד הוא.  דרך ענבים של חברו, שמין לו היזקו.  וכן כל כיוצא בזה.

יח  [טז] כשגובין הפחת מן המזיק, גובין מן המיטלטלין שלו; אם אין לו מיטלטלין, גובין מן היפה שבנכסיו.  וכן האונס והמפתה והמוציא שם רע, כולן מן היפה שבנכסיו גובין מהן.

יט  [יז] כל המזיק ממון חברו, ואינו יודע מה הזיק--הרי הניזק נשבע בתקנת חכמים, ונוטל כמו הנגזל:  והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהן, כמו שביארנו בנגזל.

כ  [יח] כיצד:  לקח כיס חברו והשליכו לים או לאש, או שמסרו ביד אנס ואבד--בעל הכיס אומר זהובים היה מלא, והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן היה מלא--הרי הניזק נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל:  והוא, שיטעון דברים שהוא אמוד בהן, או אמוד להפקידן אצלו, ודרכן להניחן בכיס וכיוצא בו; אבל אם אין דרכן להניחן בכלי זה, הוא פשע בעצמו.

כא  כיצד:  הרי שחטף חמת או סל מלאים ומחופים, והשליכם לים או שרפן, וטען הניזק שמרגלייות היו בתוכן--אינו נאמן, ואין משביעין אותו על כך:  שאין דרך בני אדם להניח מרגלייות בסלים ובחמתות.  ואם תפס, אין מוציאין מידו, אלא נשבע שמרגלייות היו בה, ונוטל ממה שיש אצלו.  וכן כל כיוצא בזה.

כב  [יט] ידע המזיק שהכיס היה בו זהובים, אבל אינו יודע כמה היו, והניזק אומר אלף היו--נוטל אלף בלא שבועה:  והוא, שיהיה אמוד, שהרי זה המזיק מחוייב שבועה, ואינו יכול להישבע כמו שיתבאר בעניין הפיקדון.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך