משנה תורה לרמב"ם ספר נזקים הלכות גזילה ואבידה

הלכות גזילה ואבידה פרק ב

א  הגזילה שלא נשתנת, אלא הרי היא כמות שהייתה--אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה, ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו--הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה; ואם נשתנת ביד הגזלן--אף על פי שעדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה--קנה אותה בשינוי, ומשלם דמיה כשעת הגזילה.

ב  ודין זה דין תורה הוא, שנאמר "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).  מפי השמועה למדו--אם היא כשגזלה, משלם אותה; ואם נשתנת בידו, משלם דמיה.

ג  נתייאשו הבעלים ממנה, ולא נשתנת--קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר ייאוש, ואינו משלם אלא כשעת הגזילה; ודבר זה מדבריהם, מפני תקנת השבים.  וכשמחזיר הגזילה, שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל.

ד  [ג] מכרה הגזלן או נתנה במתנה--אף על פי שלא נשתנת הגזילה, אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח.  הואיל ונתייאשו הבעלים, בין לפני מכירה ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה--קנה אותה הלוקח בייאוש ושינוי רשות.

ה  [ד] הגוזל והשביח, ומכר או הוריש לפני ייאוש--מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר, וקנה לוקח או יורש את השבח, ונוטל דמי השבח מנגזל ומחזיר הגזילה, וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מן הגזלן:  שהרי לא נתייאש.

ו  וכן אם השביח הלוקח או היורש, נוטל השבח מן הנגזל.  [ה] מכר הגזלן לגוי--אף על פי שהשביח הגוי, חוזרת לבעליה.  מכרה הגוי לישראל אחר שהשביחה--הואיל והגזלן ישראל וזה שהיא בידו ישראל, קנה השבח; ואם תפס הנגזל, אין מוציאין מידו.

ז  [ו] כבר ביארנו שהגזילה שהשביחה אחר ייאוש או אחר שנשתנת--השבח של גזלן מפני תקנת השבים, אף על פי שהשביחה מאליה.  כיצד:  גזל פרה ונתעברה אצלו, בין שילדה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא ילדה, גזל רחל ונטענה אצלו, בין שגזזה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא גזזה--הואיל ונתייאשו הבעלים, משלם כשעת הגזילה.  ואם ילדה וגזזה, הגיזות והוולדות של גזלן; ואם עדיין לא ילדה ולא גזזה--שמין לו, ונוטל השבח מן הנגזל, ומחזיר הבהמה עצמה.

ח  [ז] גזל פרה מעוברת, ונתייאשו הבעלים ואחר כך ילדה, רחל טעונה, ונתייאשו הבעלים ואחר כך גזזה--משלם דמי פרה העומדת לילד, ודמי רחל העומדת ליגזז.  ואם לפני ייאוש או קודם שנשתנת ילדה או גזזה--הרי הגיזות והוולדות של בעלים, ואף על פי שנתעברה או נטענה ביד הגזלן, הואיל ולא נתייאשו הבעלים ולא נשתנת הגזילה, ברשות בעליה היא עדיין אף על פי שהגזלן חייב באונסיה.

ט  [ח] גנב או גזל, והקדיש וטבח אחר שנתייאשו הבעלים--הרי היא ברשות הגזלן משעה שהקדישה בלבד, כדי שלא יהא חוטא נשכר; וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גניבה עד שעת הקדש, של בעלים.

י  [ט] במה דברים אמורים, בשבח הבא מאליו, כגון גיזות וולדות.  אבל אם הייתה כחושה ופיטמה--אפילו לפני ייאוש, נוטל מן הנגזל שבח הפיטום.  וכן כל כיוצא בזה משבח שיש בו הוצאה.

יא  [י] שינוי החוזר לברייתו, אינו שינוי.  כיצד:  הגוזל עצים ודבק אותן במסמרים, ועשה מהן תיבה--אינו שינוי:  שהרי אפשר לפרק אותן, והן חוזרין לוחות כשהיו.  [יא] גזל עפר, ועשהו לבינה--לא קנה:  שאם ידוק הלבינה, תחזור עפר כשהייתה.  גזל לשון של מתכת, ועשהו מטבע--לא קנה:  שאם יתיך המטבע, יחזור לשון כשהייתה.  וכן כל כיוצא בזה.

יב  אבל הגוזל עצים ושפן וקצצן, או חפר בהן ועשאן כלים, או שגזל צמר וצבעו, או ניפצו וליבנו, או שגזל טווי ועשהו בגדים, או שגזל לבינה ועשאה עפר, או אבנים וסיתתן, או מעות והתיכן--הרי זה שינוי בידו:  שאם יעשה אותן מעות אחרות, פנים חדשות הן.  וכן כל כיוצא בזה.

יג  הגוזל מעות ישנות, ושפן וחידשן--לא קנה:  שהרי מתיישנין, וחוזרין כשהיו.  גזל מעות חדשים, ויישנם--קנה:  שאם יחדש אותן, פנים חדשות הן.  גזל דקל מחובר, וקצצו--לא קנה, אפילו כרתו חוליות חוליות.  עשהו קורות, קנה.  [יד] גזל קורות גדולות, ועשאן קטנות--לא קנה; קצצן לוחות, עד שנשתנה שמם--קנה.  גזל לולב, והפריד עליו--קנה העלים.  גזל עלים, ועשאן הופיה--קנה.

יד  גזל טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור--הרי זה שינוי בידו, וקנהו; ומשלם כשעת הגזילה, ואף על פי שלא נתייאשו הבעלים.

טו  גזל כלי ושיברו--אין שמין לו הפחת, אלא משלם דמיו; והכלי השבור של גזלן.  ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור--נוטלין, ומשלם הפחת:  שזו תקנה היא לבעלים; ואם לא רצו בה, הרשות בידן.  וכן כל כיוצא בזה.

טז  גזילה שלא נשתנת, והוקרה--אף על פי שנתייאשו ממנה הבעלים--הרי זו חוזרת לבעליה, ואין לגזלן בה כלום:  שלא תיקנו לגזלן את השבח אחר ייאוש, אלא כגון שבח גיזות וולדות; אבל שבח היוקר--אם הייתה הגזילה קיימת, חוזרת בעיניה ואינו זוכה בו.