משנה תורה לרמב"ם -> ספר נזקים -> הלכות נזקי ממון

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות נזקי ממון פרק יד

א  המדליק בתוך שדה חברו, ועברה הדליקה--חייב לשלם נזק שלם, שנאמר "כי תצא אש . . . שלם ישלם, המבעיר את הבעירה" (שמות כב,ה).  והבעירה מאבות נזקים היא.

ב  הדליק בתוך רשותו--צריך להרחיק מסוף המצר, כדי שלא תעבור הדליקה לשדה חברו.  וכמה שיעור ההרחקה, הכול לפי גובהה של דליקה.  ואם לא הרחיק כראוי, ועברה האש והזיקה--חייב לשלם נזק שלם; הרחיק כראוי, ועברה והזיקה--פטור, שזו מכה בידי שמיים היא.

ג  וכן אם עברה נהר או שלולית שיש בהן מים, ורוחבן שמונה אמות--פטור.  [ג] עברה גדר--אומדין גובה הגדר, וגובה הדליקה, והעצים או הקוצים המצויין שם:  אם אינה ראויה לעבור, פטור; ואם ראויה לעבור, חייב.

ד  במה דברים אמורים, באש הקודחת.  אבל אם היה לה להב גדול, העולה ונכפף מגובה עליית הלהב, והיו העצים מצויין שם--אין לה אומד; אלא אפילו עברה אלף אמה, חייב.

ה  [ד] נפלה דליקה בחצרו, ונפל גדר שלא מחמת הדליקה, ועברה והדליקה בחצר אחרת--אם היה יכול לגדור הגדר שנפל, ולא גדרו--חייב.  למה הדבר דומה:  לשורו שיצא והזיק--שהיה לו לשומרו, ולא שמרו.

ו  [ה] השולח את הבעירה ביד חירש שוטה וקטן--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים.  במה דברים אמורים, שמסר להן גחלת וליבוה, שדרך הגחלת להיכבות מאליה, קודם שתעבור ותדליק.  אבל אם מסר להן שלהבת--חייב, שהרי מעשיו גרמו.

ז  [ו] שלח את הבעירה ביד פיקח--זה הפיקח שהבעיר חייב לשלם, והשולח פטור.  וכן אם הניח שומר לשמור הבעירה, השומר חייב.

ח  [ז] אחד הביא את האור, ואחד הביא את העצים--המביא את העצים חייב.  אחד הביא את העצים, ואחד הביא את האור--המביא את האור חייב.  בא אחר וליבה, המלבה חייב.  ליבתו רוח שאינה מצויה תמיד, הרי כולן פטורין; ליבה, וליבתו הרוח--חייב:  שהרי הוא גרם; וכל הגורם להזיק, משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר כל המזיקין.

ט  [ח] אש שיצאה ואכלה עצים או אבנים או עפר--חייב לשלם, שנאמר "ומצאה קוצים . . . או השדה" (שמות כב,ה).  אכלה גדיש וכיוצא בו, והיו כלים טמונים בתוך הגדיש--אם היו כגון מוריגים וכלי בקר וכיוצא בהן מדברים שדרך אנשי השדה לטמון אותן בגדיש, חייב לשלם; היו בגדים וכלי זכוכית וכיוצא בהן, פטור על הכלים.

י  [ט] במה דברים אמורים, במדליק בתוך שדה חברו.  אבל במדליק בתוך שלו, ועברה לשדה חברו--פטור על הכלים הטמונים בגדיש; אבל משלם הוא שיעור מקום הכלים, ורואין אותו כאילו הוא מלא גדיש של חיטים או של שעורים.

יא  [י] המדליק בתוך שדה חברו, ויצאת האש ונאכל הגדיש, והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו, ונשרף עימו--חייב, שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש.  היה עבד כפות לו וגדי סמוך לו, ונשרף עימו--פטור.

יב  [יא] המשאיל מקום לחברו, והגדיש בו, והטמין כלים, והדליק המשאיל ושרף הגדיש--אינו משלם אלא דמי גדיש בלבד.  השאילו מקום להגדיש חיטים, והגדיש שעורים, או להגדיש שעורים, והגדיש חיטים, או שהגדיש חיטים, וחיפן בשעורים, או שהגדיש שעורים, וחיפן בחיטים--אינו משלם אלא דמי שעורים בלבד.

יג  [יב] המדליק את הבירה של חברו--משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בני אדם להניח כל כליהם וכל חפציהם בבתים.  וכל שיטעון בעל הבית--הרי זה נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל; ושבועה זו, מדברי סופרים כמו שיתבאר:  ובלבד שיטעון דברים שהוא אמוד בהן, או שהוא אמוד להיות אותן הדברים שטען פיקדון אצלו.

יד  [יג] גמל שהוא טעון פשתן, ועובר ברשות הרבים, ונכנס פשתנו לתוך החנות, ודלקה בנרו של חנווני, והדליק את כל הבירה--בעל הגמל חייב, מפני שהרבה במשאוי:  בין שעמדה הבהמה, בין שלא עמדה.  הניח החנווני נרו מבחוץ--החנווני חייב אף בדמי פשתן, מפני שהניח נרו מבחוץ:  ואפילו נר חנוכה, היה לו לישב ולשמור.

טו  [יד] הכופף קמתו של חברו לפני האש, עד שתדלק--אם אין האש מגעת לה, אלא ברוח שאינה מצויה--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים.  והטומן קמתו של חברו בעפר או בתבן, ועברה האש ואכלה אותה--הרי זה הטומן פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים:  מפני שהמדליק את האש פטור על הטמון.

טז  [טו] אש שעברה והזיקה את האדם, וחבלה בו--הרי המבעיר חייב בנזקיו ובשבתו ובריפוייו ובצערו ובבושתו, כאילו הזיקו בידו:  שאף על פי שאישו ממונו הוא, הרי הוא כמי שהזיק בחיציו.  אבל אם הזיקה בהמתו או בורו את האדם, אינו חייב אלא בנזק בלבד כמו שביארנו.

יז  [טז] כל תולדות האש, הרי הן כאש.  כיצד:  הניח אבן או סכין או משא בראש גגו, ונפלו ברוח מצויה והזיקו--חייב לשלם נזק שלם:  שכל אלו וכיוצא בהן, תולדות הבעירה הן.  ואם נפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו, פטור.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך