משנה תורה לרמב"ם -> ספר נזקים -> הלכות נזקי ממון

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות נזקי ממון פרק ד

א  הכונס צאן לדיר, ונעל בפניהן בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה, ויצאת והזיקה--פטור.  ואם אין הדלת יכולה לעמוד ברוח מצויה, או שהיו כותלי הדיר רעועין--הרי לא נעל בפניהן כראוי; ואם יצאת והזיקה, חייב:  ואפילו חתרה ויצאת, ואפילו נפרצה מחיצה בלילה, או פרצוה ליסטים--בעל הצאן חייב.

ב  הייתה מחיצה בריאה, ונפרצה בלילה, או שפרצוה ליסטים, ויצאת והזיקה--פטור.  הוציאוה ליסטים, והזיקה--הליסטים חייבין.

ג  [ב] הפורץ גדר לפני בהמת חברו, ויצאת והזיקה--אם היה גדר חזק ובריא, חייב; ואם היה כותל רעוע--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים.  וכן הנותן סם המות לפני בהמת חברו--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים.

ד  [ג] המעמיד בהמת חברו על גבי קמתו של חברו, המעמיד חייב לשלם מה שהזיקה.  וכן אם הכישה עד שהלכה לקמת חברו, והזיקה--זה שהכישה חייב.

ה  [ד] המוסר בהמתו לשומר חינם, או לנושא שכר, או לשוכר, או לשואל--נכנסו תחת הבעלים; ואם הזיקה, השומר חייב.  במה דברים אמורים, בזמן שלא שמרוה כלל.  אבל אם שמרוה שמירה מעולה כראוי, ויצאת והזיקה--השומרין פטורין, והבעלים חייבין.  שמרוה שמירה פחותה--אם שומר חינם הוא, פטור; ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא, חייבין.

ו  [ה] הניחה בחמה--אפילו חתרה ויצאת והזיקה, חייב זה שהניחה שם:  שכיון שהניחה בחמה--הרי היא מצטערת ובורחת, ועושה כל שאפשר לה לעשות.

ז  [ו] מסר בהמתו לחירש שוטה וקטן--אף על פי שהיה השור קשור, הבעלים חייבין:  שדרכו של שור וכיוצא בו להתיר הקשר, ולצאת ולהזיק.  אפילו שמרוה שמירה מעולה, וחתרה ויצאת והזיקה--הבעלים חייבים.

ח  [ז] מסר שורו לחמישה, ופשע בו אחד מהן, ויצא והזיק--אם אינו משתמר אלא בחמשתן, זה שפשע בשמירתו חייב; ואם משתמר בשארן, אלו הנשארין חייבין.

ט  [ח] שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד--אם ידע השואל שהוא נגחן, הבעלים משלמים חצי נזק:  שכל מקום שהוא הולך, הרי שם בעליו עליו.  והשואל משלם חצי נזק--שאפילו היה תם כשעלה בדעתו, חצי נזק היה משלם:  שהרי ידע שהוא נגחן.  ואם לא ידע השואל שהוא נגחן--אין השואל חייב כלום, והבעלים משלמין נזק שלם.

י  [ט] שאלו כשהוא תם, והועד בבית השואל, והחזירו לבעליו--חזר לתמותו:  הואיל ונשתנת רשותו, בטלה ההעדה והבעלים משלמין חצי נזק; והשואל פטור, שהרי החזירו.

יא  [י] שומר שקיבל עליו שמירת גוף הבהמה בלבד, אבל לא שמירת נזקיה, והזיקה--פטור מלשלם, והבעלים חייבין לשלם.  קיבל שמירת נזקיה, והזיקה--חייב השומר; ואם הוזקה--פטור, והבעלים עושין דין עם המזיק.

יב  [יא] מסר השומר לשומר אחר--השומר הראשון, חייב לשלם לניזק:  שהשומר שמסר לשומר חייב; והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר, שלם לי אתה ולך עשה דין עם השומר שמסרת לו אתה.  מסרה השומר לבנו, או לבן ביתו, או למסעדו--נכנסו תחת השומר, וחייבין.

יג  [יב] כל שומר שנתחייב לשלם, ואין לו, והיה המזיק תם, שהוא משלם חצי נזק מגופו--הרי הניזק משתלם מן הבהמה שהזיקה, ויישאר דמי מה שגבה הניזק חוב על השומר לבעל הבהמה.

יד  [יג] כל בהמה שהזיקה פירות מחוברין, משערין מה שהזיקה בשישים; ומשלם זה שנתחייב לשלם, בין הבעלים בין השומרים.

טו  כיצד:  הרי שאכלה בית סאה, שמין שישים בית סאה באותה השדה--כמה היה שווה, וכמה הוא שווה עתה אחר שנפסדה בו הסאה; ומשלם השאר.  וכן אם אכלה קב או רובע, אפילו קלח אחד--שמין אותו בשישים.

טז  [יד] אכלה פירות גמורין שאין צריכים לקרקע, משלם דמי פירות גמורין בשווייהן:  אם סאה, דמי סאה; ואם סאתיים, דמי סאתיים.  הרי שאכלה פירות דקל אחד, וכן הקוצץ פירות דקל חברו ואכלן--אם היה דקל רומי וכיוצא בו, שאין התמרים שלו יפות--משערין אותו בשישים על גב הקרקע; ואם דקל פרסי הוא וכיוצא בו, שהתמרים שלו יפות ביותר--משערין הדקל בפני עצמו כמה היה שווה, וכמה הוא שווה עתה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך