משנה תורה לרמב"ם  ספר נזקים הלכות נזקי ממון
הלכות נזקי ממון פרק ב
א אחד אבות נזקים ואחד התולדות--אם היה האב מועד, תולדתו מועדת; ואם היה תם, תולדתו כמוהו. וכל אבות נזקים וכל תולדותיהן, מועדין מתחילתן הן--חוץ מקרן ותולדותיו, שהן בתחילה תמין עד שיועדו כמו שביארנו.
ב כל תולדה כאב שלה, חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה: שאף על פי שתולדות הרגל הן, ופטור עליהן ברשות הרבים כרגל; ואם הזיקו ברשות הניזק, משלם מן היפה שבנכסיו כרגל שהיא אב--אף על פי כן, אינו משלם אלא חצי נזק.
ג כיצד: בהמה שנכנסה לחצר הניזק והלכה, והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה, ושיברו את הכלים--משלם חצי נזק מן היפה שבנכסיו; ודבר זה, הלכה מפי הקבלה הוא.
ד וכן אם הייתה מהלכת ברשות הרבים, וניתזו צרורות מתחת רגליה לרשות הניזק, ושיברו את הכלים--משלם חצי נזק. דרסה על הכלי ברשות הניזק, ושיברתו, ונפל על כלי אחר, ושיברו--על הראשון, משלם נזק שלם; ועל האחרון, חצי נזק.
ה הייתה מהלכת ברשות הרבים, ובעטה והתיזה צרורות, והזיקו ברשות הרבים--פטור. ואם תפס הניזק רביע נזק, אין מוציאין מידו: שהדבר ספק הוא--שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל, שהרי בעטה.
ו בעטה בארץ ברשות הניזק, והתיזה צרורות מחמת הבעיטה, והזיקו שם--חייב לשלם רביע נזק, שזה שינוי הוא בהתזת הצרורות; ואם תפס הניזק חצי נזק, אין מוציאין מידו. ואפילו הייתה מהלכת במקום שאי אפשר לה שלא תתיז, ובעטה והתיזה--משלם רביע נזק; ואם תפס הניזק חצי נזק, אין מוציאין מידו.
ז כל המשלם נזק שלם--הרי התשלומין ממון, וחייב לשלמו כמי שלווה מחברו ממון שהוא חייב לשלם. וכל המשלם חצי נזק--הרי התשלומין קנס, חוץ מחצי נזק של צרורות שהוא הלכה כמו שביארנו.
ח זה הכלל--כל המשלם מה שהזיק, הרי זה ממון; וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק, הרי היתר על הקרן או הפחות קנס. ואין חייבין קנס אלא על פי עדים; אבל המודה בכל קנס מן הקנסות, פטור.
ט תרנגול שהושיט ראשו לאוויר כלי זכוכית, ותקע בו ושיברו--אם היו בתוכו תבלין וכיוצא בהן, שהושיט ראשו כדי לאוכלן--משלם חצי נזק, כחצי נזק צרורות, שכך הוא דרכו. ואם היה הכלי ריקן--הרי זה משונה, ומשלם חצי נזק ככל הקנסות. [י] וכן סוס שצנף וחמור שנער, ושיבר את הכלים--משלם חצי נזק.
י התרנגולין, מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה חוט או רצועה קשור ברגליהן, ונסתבך כלי באותו החוט, ונתגלגל ונשבר--משלם חצי נזק. במה דברים אמורים, בשקשרו אדם. אבל אם נקשר על רגליהן מאליו, בעל התרנגולין פטור; ואם היו לחוט בעלים, ולא היה החוט הפקר--בעל החוט חייב חצי נזק, שהרי הוא כבור המתגלגל.
יא הצניע בעל החוט את החוט, והידסו התרנגולים עליו והוציאוהו, ונקשר ברגליהן, ושיברו בו את הכלים--אף בעל החוט פטור, שהרי אנוס הוא.
יב תרנגולין שהיו מפרחין ממקום למקום, ושיברו את הכלים--אם בכנפיהם שיברו, משלם נזק שלם; ואם ברוח שבכנפיהם, משלם חצי נזק.
יג היו מהדסין על גבי עיסה או על גבי פירות, וטינפו או ניקרו--משלמין נזק שלם. הזיקו בעפר או בצרורות שהעלו בפיהם, או ברגליהן--משלמין חצי נזק.
יד היו מחטטין, ונפסק החבל, ונשבר הדלי--משלמין נזק שלם: והוא, שנתגלגל הדלי מחמתן עד שנפל ונשבר. ואם היה על החבל אוכל, ובעת אכילתן פסקוהו--משלם גם על החבל נזק שלם.
טו הכלב והגדי שקפצו מראש הגג מלמעלה למטה, ושיברו את הכלים--משלמין נזק שלם, מפני שהן מועדים לדבר זה. וכן אם נפלו, והזיקו: שעלייתן לראש הגג פשיעה; ואף על פי שנפילתן אונס--כל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס, חייב.
טז קפצו ממטה למעלה, משלמין חצי נזק: והוא--שנתלה הגדי ונסרך, וקפץ הכלב; אבל אם נסרך הכלב ודילג הגדי, בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה--חייבין נזק שלם. וכן תרנגול שדילג, בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה--משלם נזק שלם.
יז כלב שנטל את ההררה, והלך לו לגדיש--אם הניחה בגדיש ואכל את החלה, והדליק את הגדיש--על החלה ועל מקום ההררה, משלם נזק שלם; ועל שאר הגדיש, חצי נזק. ואם היה מגרר את החלה על הגדיש, והולך ושורף--משלם על ההררה נזק שלם, ועל מקום הגחלת חצי נזק, ועל שאר הגדיש פטור.
יח במה דברים אמורים, בששמר בעל הגחלת את אישו וסתם הדלת, ובא הכלב וחתר ונטל את ההררה מעל האש. אבל אם לא שמר אישו--בעל האש, חייב על שריפת הגדיש; ובעל הכלב, חייב על אכילת ההררה ועל מקומה.
יט המשסה כלבו של חברו באחר--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים. ובעל הכלב, חייב חצי נזק: שכיון שהוא יודע שאם עוררו את כלבו להזיק נושך, לא היה לו להניחו. ואם שיסהו בעצמו, בעל הכלב פטור: שכל המשנה, ובא אחר ושינה בו--פטור.
כ שתי פרות ברשות הרבים, אחת רבוצה ואחת מהלכת, ובעטה מהלכת ברבוצה--חייב חצי נזק: שאף על פי שדרכה להלך עליה, אין דרכה לבעוט בה.
|
