משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות מקוות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות מקוות פרק ט

א  שש מעלות במקוות, זו למעלה מזו.  הראשון מי גבאים, ומי בורות שיחין ומערות, וכיוצא בהן ממים המכונסין בקרקע.  אף על פי שהן שאובין, ואף על פי שאין בהן ארבעים סאה--הואיל ואינן מיטמאין אלא לרצון, כמו שביארנו--הרי הן בחזקת טהורין וכשרים לעשות מהן עיסה הטבולה לחלה, וליטול מהן לידיים, והוא שייטול מהן בכלי, כמו שיתבאר.

ב  למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו, אלא עדיין הגשמים יורדין וההרים בצין, והן נמשכין ונקווין, ואינן שאובין אבל אין בהן ארבעים סאה--הרי הן כשרים לתרומה וליטול מהן לידיים, ומטבילין בהן את המים שנטמאו.

ג  פסקו הגשמים ולא פסקו ההרים מלהזחיל, עדיין הן מי תמצית; פסקו ההרים ואינן בצין, הרי אלו כמי גבאים.

ד  [ג] החופר בצד הים ובצד הנהר ובמקום הביצין, הרי הן כמי תמצית שלא פסקו.  [ד] החופר בצד המעיין--כל זמן שהן באין מחמת המעיין, אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין--הרי הן כמי מעיין; פסקו מלהיות מושכין, הרי הן כמי גבאים.

ה  למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאינן שאובין, שבו טובל כל אדם טמא--חוץ מן הזב הזכר.  ובו מטבילין את כל הכלים הטמאים, ואת הידיים שמטבילין אותן לקודש כמו שביארנו.

ו  למעלה מזה המעיין שמימיו מועטין, והרבו עליו מים שאובין--שווה למקוה, שאין מיטהרין במים הנמשכין ממנו אלא במים הנקווין ועומדין באשבורן; ושווה למעיין, שהוא מטהר בכל שהוא--שהמעיין אין למימיו שיעור, אפילו כל שהן מטהרין.

ז  למעלה מזה המעיין שלא נתערב בו מים שאובין, אבל מימיו מוכים, כגון שהיו מימיו מרים, או מלוחים--שהרי הוא מטהר בזוחלין, והן המים הנגררין ונמשכין מן המעיין.

ח  למעלה מזה המעיין שמימיו מים חיים--שבהן בלבד טובלין הזבים הזכרים, ומהן לוקחין לטהרת המצורע, ולקדש מי חטאת.

ט  מה בין מעיין למקוה:  המקוה אינו מטהר אלא בארבעים סאה, והמעיין מטהר בכל שהוא.  המקוה אינו מטהר אלא באשבורן, אבל המים הנזחלין ממנו אינן מטהרין; והמעיין מטהר בזוחלין.  המקוה, לא תעלה בו טבילה לזבים; והמעיין--אם היו מימיו מים חיים, הזב טובל בהן.

י  [ט] מעיין שהיו מימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת, ואחר כך יוצאין מן השוקת ונזחלין--הרי כל המים שבשוקת ושחוץ לשוקת פסולין.  היו מקצת המים נמשכין על שפת השוקת, אפילו כל שהוא--הרי המים שחוץ לשוקת כשרים, שהמעיין מטהר בכל שהוא.

יא  היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מלאה מים, ונקווין שם--הרי אותה הבריכה כמקוה; היה יוצא חוץ לבריכה--הרי זה פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת, עד שיידע שיצאו כל מי המקוה שהיו בתוך הבריכה.

יב  [י] מעיין שהיו מימיו נמשכין על גבי הכלים שאין להן בית קיבול, כגון שולחן וספסל וכיוצא בהן--הרי זה כמקוה, ובלבד שלא יטביל על גבי הכלים.

יג  [יא] מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו, ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו--הרי הן כמעיין לכל דבר.

יד  היו מימי המעיין עומדין, ואינן נמשכין, ורבה עליו מים, עד שמשכו ממנו אמות המים--הרי המים שמשכו שווין למקוה לטהר באשבורן בלבד, ושווין למעיין לטהר בכל שהוא.

טו  [יב] כל הימים--מטהרין בזוחלין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת.  [יג] המים הזוחלין מן המעיין, הרי הן כמעיין לכל דבר.  והמנטפין מן המעיין--אף על פי שהן טורדין, הרי הם כמקוה, ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת.

טז  היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין ממנו--אם רבו הזוחלין על הנוטפין, הרי הכול כמעיין לכל דבר.  ואם רבו הנוטפין על הזוחלין, וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר--אינן מטהרין בזוחלין, אלא באשבורן; לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב, עד שייקוו המים ויטבול בהן.

יז  [יד] נוטפין שעשין זוחלין, כגון שסמך למקום המנטף טבלה של חרס חלקה, והרי המים נזחלין ויורדין עליה--הרי אלו כשרים; וכל דבר שמקבל טומאה, ואפילו מדברי סופרים--אין מזחילין בו.  [טו] זוחלין שקילחן בעלי אגוז--כשרים כשהיו, שאין עלי האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים.

יח  [טז] מי גשמים הבאין מן המדרון, והרי הן נזחלין ויורדין--אף על פי שיש מתחילתן ועד סופן ארבעים סאה--אין מטבילין בהן כשהן נזחלין, עד שייקוו וינוחו באשבורן ארבעים סאה.  הרי שהקיף כלים ועשה מהן מחיצות, עד שנתקבץ ביניהן ארבעים סאה ממים הנזחלין מן הגשמים--הרי זה טובל בהן; וכלים שעשה מהן הגדר, לא עלתה להן טבילה.

יט  [יז] גל שנתלש מן הים, ונפל על האדם או על הכלים--אם יש בו ארבעים סאה, הרי אלו טהורין לחולין:  שאין הטובל לחולין צריך כוונה, כמו שביארנו.  ואם נתכוון, והיה יושב ומצפה עד שייפול הגל--עלתה לו טבילה לדבר שנתכוון לו.

כ  [יח] אין מטבילין בגל כשהוא באוויר קודם שייפול על הארץ, אף על פי שיש בו ארבעים סאה--לפי שאין מטבילין בזוחלין, קל וחומר באוויר.  היו שני ראשי הגל נוגעין בארץ, מטבילין בו; ואין מטבילין בכיפה שלו, מפני שהוא באוויר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך