משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות כלים

הלכות כלים פרק כב

א  כמה שיעור הבגד להיטמא:  שלושה טפחים על שלושה טפחים למדרס, ושלוש אצבעות על שלוש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות.

ב  במה דברים אמורים, בבגדי צמר ופשתים.  אבל בגדים של שאר מינין, אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם היה בהן שלושה טפחים על שלושה טפחים או יתר:  שנאמר "או בגד" (ויקרא יא,לב), מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות שלושה טפחים על שלושה טפחים בשאר בגדים.

ג  במה דברים אמורים, בקרעים הבאים מן הבגדים.  אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא, הרי זה מקבל שאר טומאות--חוץ מטומאת מדרס, שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס.

ד  [ב] הבגדים העבים ביותר, כגון הלבדים והנמטים הקשים, או הבגדים הרכין ביותר, כגון בגדי פשתן של מצריים שהבשר נראה מתחתן--אינן מקבלין טומאה, עד שיהיה בקרע שלושה טפחים על שלושה טפחים, בין למדרס, בין לשאר טומאות.

ה  [ג] כל הקליעות, מקבלות טומאה כבגדים:  אחד הקולע חוטים ועשה אותן פיף, או האורג אותן ועשה אותן אבנט וכיוצא בו--חוץ מקליעה שעושין אותה הצמרין לקשור בה הצמר, שהיא טהורה.  הקלע שבית קיבול אבן שבה אריג או עור, מקבלת טומאה:  נפסק בית אצבע שלה, טהורה; נפסק בית הפקיע שלה בלבד, עדיין היא בטומאתה.

ו  המכמוראות והרשתות, מקבלין טומאה.  והחרם מקבל טומאה, מפני הזוטו, מפני שעיני אותה השבכה דקין ביותר, והרי היא כבגד.

ז  העושה בגד מן החרם, טהור; מן הזוטו, מיטמא.  [ד] עשה חלוק מן המשמרת--אם יש בו שלושה על שלושה, מקבל טומאה.  [ה] משמרת של יין שבלת--אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה, טמאה; ואם לאו, טהורה.

ח  [ו] מטפחות הספרים המצויירות--אינן מקבלות טומאה, מפני שאינן משמשי אדם:  שהרי ציורן מעיד עליהן, שלספר נעשו.  ושאינן מצויירות--מיטמאות בשאר טומאות, חוץ מטומאת מדרס, מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו, כמו שביארנו בעניין טומאת משכב ומושב.  [ז] וכסת הסבלין שמניחין על כתפיהן מפני המוט, מיטמאה במדרס.  ומשמרת של יין, אינה מיטמאה במדרס.

ט  [ח] בגד שחישב עליו לצורות, אינו מקבל טומאה; ביטל מחשבתו, הרי זה מקבל טומאה.  בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כתלים ועמודים, אינן מקבלות טומאה.  [ט] חלוק שהוא עשוי כסבכה כדי לשחק בו לשותי שיכר, אינו מקבל טומאה.  [י] כופח שנתנו על הספר, טהר מלקבל טומאת מדרס; אבל מיטמא במת ובשאר טומאות.

י  [יא] העושה אספלונית, בין על הבגד בין על העור--אף על פי שיש בהן כשיעור, טהורין.  עשה להן מלוגמה--על הבגד--אינו מקבל טומאה, שהרי נתלכלך ואינו ראוי; ועל העור--מקבל טומאה, מפני שהוא מתקנח וראוי למשכב.

יא  [יב] מאימתיי יקבל הבגד טומאה:  משיארוג בו שלוש אצבעות על שלוש אצבעות.  וכל הכלים הנארגין במחט, כגון הכיס ואנפליא--אין מקבלין טומאה, עד שתיגמר מלאכתן.  [יג] וכל הכלים הנעשין על גבי מחט, כגון מצודה--כיון שעשה בהן בית קיבול מלאכתן, מקבלין טומאה.

יב  [יד] סבכה שמניחין הבנות בראשיהן--אם התחיל לעשות אותה מפיה--אינה מקבלת טומאה, עד שיגמור קרקרתה; ואם התחיל בה מקרקרתה--אינה מקבלת טומאה, עד שיגמור את פיה.  ושביס שלה מקבל טומאה בפני עצמו, והחוטין שלה חיבור להיטמא ולטמא.  [טו] וסבכה שנקרעה--אם אינה מקבלת רוב השיער של ראש, טהורה.

יג  [טז] חלוק של בגד, או של לבד, או של נייר--מאימתיי הוא גמר מלאכתו:  משיפתח את פיו--הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו.  ואם נטמא החלוק, מאימתיי היא טהרתו:  משיבלה, ואינו משמש מעין מלאכתו ראשונה.  נשתייר בו רובו למעלה, עדיין הוא בטומאתו; רובו מלמטה, טהור.  ואם נקרע מבית פיו, טהור.

יד  [יז] העושה חגור מצידו של בגד, ומצידו של סדין--אינו מקבל טומאה, עד שימלול שפתותיו; עשהו מאמצע הבגד, ומאמצע הסדין--אינו מקבל טומאה, עד שימלול מצידו השני.  [יח] חגור שבלו צדדיו, ואמצעיתו קיימת--טמא.  [יט] שפה שפירשה מן הבגד, והתקינה לחגור בה את מותניו--מקבלת טומאה, מפני שהיא כאבנט.

טו  [כ] טלית של עני שבלת--אם היו רוב שפתותיה קיימות--אף על פי שאין בה שלוש על שלוש בריא, הרי זו מקבלת טומאה.  אין שפתותיה קיימות--אם יש בה שלוש אצבעות על שלוש אצבעות חזק ובריא, מקבלת טומאה; ואם לאו, אינה מקבלת טומאה.  וכן שאר בגדי עניים.

טז  [כא] מטלייות שאין בהן שלושה טפחים על שלושה טפחים, אינן מקבלות טומאה.  ואם חישב עליהן והכינן--מקבלין טומאה, עד שיהיו פחות משלוש על שלוש:  שכל פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות אינו מקבל טומאה כלל, ואף על פי שהכינו.

יז  [כב] פחות משלושה טפחים על שלושה טפחים שהתקינו לפקוק בו את המרחץ, ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחיים, וכיוצא באלו--אם השליכו באשפה, אינו מקבל טומאה.  תלהו בבגדו או הניחו אחורי הדלת--הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו, ועדיין הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות:  חוץ מטומאת מדרס, שהרי הוא פחות משלושה טפחים.

יח  [כג] שלושה טפחים על שלושה טפחים שהיה מושלך באשפה--אם היה בריא כדי לצרור בו רובע הקב מלח גס, ולא ייקרע--הרי זה מיטמא במדרס; ואם לאו, אינו מיטמא.  אבל אם היה בבית--אם היה בריא, אף על פי שאינו יכול לצרור בו מלח, או שהיה צורר מלח, ולא היה בריא--הרי זה טמא מדרס.

יט  [כד] שלושה על שלושה שנקרע, ולא הובדלו הקרעים--אם נותנו על הכיסא, וכשיישב עליו ייגע בשרו בכיסא--הרי זה טהור; ואם לא ייגע, הרי זה מיטמא במדרס.

כ  [כה] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנמהה ממנו אפילו חוט אחד, או שנמצא בו קשר, או שני חוטין מתאימין--הרי זו טהורה.

כא  [כו] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שהשליכה על האשפה, טהורה; החזירה, מקבלת טומאה.  לעולם השלכתה מטהרתה, והחזרתה מטמאתה:  חוץ משל ארגמן, ושל זהורית טובה--שאפילו הייתה על האשפה--הרי היא מקבלת טומאה, מפני שהיא חשובה.

כב  [כז] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנתנה בכדור, או שעשיה כדור בפני עצמה--טהורה; אבל שלושה טפחים על שלושה טפחים שנתנו בכדור--הרי הוא כמות שהייתה, ומיטמא במדרס.  עשהו כדור בפני עצמו--אינו מיטמא במדרס, שהרי התפר ממעטו משלושה על שלושה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך