משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות כלים

הלכות כלים פרק טז

א  תנור גדול, שייריו ארבעה טפחים; והקטן, שייריו רובו.  כיצד:  שאם נשאר בגדול ארבעה טפחים, ובקטן רובו--מקבל טומאה; פחות מכאן, אינו מקבל טומאה.  וכן אם נטמא, ונתצו עד ששייר בו פחות מארבעה טפחים, או פחות מרוב הקטן--טהור; נשאר בו ארבעה, או רוב הקטן--עדיין הוא בטומאתו.  והכירה, שייריה שלוש אצבעות.  הכופח--עשהו לאפייה, שיעורו כתנור; לבישול, שיעורו ככירה.

ב  תנור שנטמא, ולא רצה לכתתו--כיצד מטהרין אותו:  חולקו לשלושה חלקים; וגורד את הטפילה שעל החרסים, עד שנמצא כל חרס מהן עומד על הארץ בלא טיט על גביו.  חלקו לשניים, אחד גדול ואחד קטן--הגדול טמא, והקטן טהור.

ג  חלקו לשניים בשווה--כל אחד מהן טמא, לפי שאין אפשר לכוון.  אבל טבלה של חרס שיש לה דופן שנחלקה לשניים, טהורה; ואם היה אחד גדול, ואחד קטן--הגדול טמא.  [ג] תנור שנחלק לשלושה, ואחד גדול כשניים--הגדול טמא, והשניים הקטנים טהורין.

ד  חתכו חוליות לרוחבו--אם היה גובה כל חוליה וחוליה פחות מארבעה טפחים, טהור.  חזר וסידר את החוליות זו על גבי זו, ומירח עליהן בטיט, והחזירו תנור כשהיה--הרי זה כמי שעשה תנור אחר, ואינו מקבל טומאה אלא מכאן ולהבא:  והוא שיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין, אחר שמירחו.

ה  הרחיק ממנו את הטפילה, ונתן חול או צרורות בין החוליות ובין הטפילה--אינו מקבל טומאה לעולם:  וזה הוא שאמרו הנידה והטהורה אופות בו, והוא טהור.  הייתה בו חוליה אחת שיש בה ארבעה טפחים--היא מיטמאה במגע, ואין מיטמאה באוויר; ושאר כל החוליות, טהורות.

ו  [ד] תנור שבא מחותך מבית האומן, ועשה לו סמוכין שמקבצין אותו להיות כאחד, ונתנן עליו והוא טהור, ונטמא--כשיסיר את הסומכין אותו, יטהר; ואפילו החזירן, הרי הוא טהור.  מירחו בטיט, מקבל טומאה להבא; ואינו צריך להסיקו, שכבר הוסק.

ז  [ה] תנור שחתכו חוליות, ונתן חול בין חוליה לחוליה, וטח בטיט על הכול מבחוץ--הרי זה מקבל טומאה.  [ו] יורת הערביים, שהוא חופר בארץ וטח בטיט--אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו, מקבל טומאה; ואם לאו, טהור.

ח  [ז] המביא שברי כלי חרס, ודיבקן זה בזה ועשין תנור, ועשה לו טפילה מבפנים ומבחוץ, והסיקו--הרי זה מקבל טומאה, אף על פי שאין בכל חרס מהן כשיעור.

ט  [ח] פיטס שקירזלו, ועשהו תנור, ועשה לו טפילה מבחוץ--אף על פי שמקבל על דופנותיו כשיעור, הרי זה טהור:  שכלי חרס שטהר, אין לו טומאה לעולם, אלא אם כן עשהו תנור, ועשה לו טפילה מבפנים ומבחוץ.

י  [ט] תנור של סדקין, שעשה טפילה לכל אחד ואחד, ומקום הסדקין מגולה--הרי זה אינו מקבל טומאה.  נתן טיט או סיד או גבסים על גבי הסדקין, הרי זה מיטמא; נתן עליהן חרסית או זפת וגופרית שעווה ושמרים בצק או גללים, טהור.  זה הכלל--דבר שאין עושין ממנו תנורים, אינו מחבר את הסדקין.

יא  [י] סדק תנור שנתנו כלפי זווית, ומירח בטיט מן הצדדין--טהור.  [יא] דף של תנור שנתנו בזווית, להיות אופה בו--טהור; ואם יש בו רוב תנור, מקבל טומאה.

יב  תנור שנתן בו עפר עד חצייו--אם נטמא מאווירו בלבד, אינו מיטמא אלא מעפר ולמעלה; ואם נטמא במגע, ונגעה טומאה בו מתוכו--נטמא כולו, אף מעפר ולמטה.

יג  הכירה, מקום שפיתת שתי קדירות; והכופח, מקום שפיתת קדירה אחת.  לפיכך כירה שנחלקה לאורכה, טהורה; ולרוחבה, עדיין מקבלת טומאה.  כופח שנחלק, בין לאורכו בין לרוחבו--טהור.

יד  הקלתות של בעלי בתים שנפחתה קרקעיתה--אם היה עומק הפחת פחות משלושה טפחים, הרי זה מקבל טומאה:  שאם יוסק בפחת מלמטה, תתבשל הקדירה מלמעלה.

טו  היה הפחת עמוק שלושה או יתר--אינה מקבלת טומאה, שהרי האש רחוקה מן הקדירה ואינה בשלה.  נתן אבן או צרור על פי הפחת, עדיין היא בטהרתה; מירחו בטיט--נעשת האבן קרקע הכירה, ומקבלת טומאה מכאן ולהבא.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך