משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות כלים

הלכות כלים פרק י

א  מסמרות שמחזיקין בהן התקרה העשויין לתקוע אותן בעצים, אינן מקבלין טומאה; וכן המסמרות שתוקעין אותן בכתלים לתלות בהן.  ואם התקין המסמר להיותו כלי בפני עצמו, מקבל טומאה.

ב  כיצד:  מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו, או להיות מוציא בו את הפתילה, או שנתנו בריחיים של יד או של חמור--הרי זה מקבל טומאה.  התקינו להיות פותח בו את החבית--טהור, עד שיצרפנו.

ג  [ב] מסמר שהוא עשוי כמו סימן לשמירת הפתח, אינו מקבל טומאה; וכן מסמר של שולחני שהוא תולה בו את המאזניים והכיס, טהור; וכן תלויי המגרדות, טהורות:  אף על פי שמסמרין אלו משונין בצורתן, משאר מסמרות התקיעה.

ד  [ג] מסמר הגרע, והוא הכלי שמקיזין בו הדם--מקבל טומאה.  ומסמר של אבן השעות, טהור.  [ד] מסמר הגרדי, והוא המסמר הארוך כמו שפוד שמכניס בו האורג שפופרת הקנה או העץ ולופף עליה החוטים--מקבל טומאה.

ה  אלו כלי מתכות המיטמאות בעגלה:  העול של מתכת, והקטרב, והכנפיים המקבלות את הרצועות, וברזל שתחת צווארי בהמה, והסומך, והמחגר, והתמחויות, והענבול, והצנירה, ומסמר המחבר את כולן.

ו  ואלו טהורין בעגלה:  העול של עץ המצופה, והכנפיים העשויין לנואי, והשפופרות המשמיעות את הקול, והאבר שבצד צווארי בהמה, והסובב של גלגל, והטסין, והציפויין, ושאר כל המסמרות שבה--כל אלו טהורין.

ז  [ו] עקרב בית הבד, מקבל טומאה.  ארון של גרוסות--אף על פי שהוא טהור--אם הייתה תחתיו עגלה של מתכת, הרי זו מקבלת טומאה.  [ז] ריחיים של פלפלין, מקבלת טומאה משום שלושה כלים:  משום כלי קיבול, ומשום כלי מתכות, ומשום כברה.

ח  הדלת של מתכת שבמגדל--של בעלי בתים, אינה מקבלת טומאה; ושל רופאים, מקבלת טומאה, מפני שמניחין בה את האספלונית, ותולה בה את המספריים.

ט  טסין של מתכת שמנערין בהן את הקדירה, מקבלין טומאה; והקבועין בכירה, טהורין.  [י] המלקחיים שממעך בהן את הפתילה, מקבלין טומאה.  והצינורות שתופסות את הריחיים מלמעלה--אינן מקבלות טומאה, שאינן עשויות אלא לחזק.

י  [יא] קלוסטרה שנועלין בה את הדלת--אם הייתה של מתכת, מיטמאה; הייתה של עץ ומצופה מתכת, טהורה.  [יב] הפין והפורנה, טמאים.  [יג] פיקה של מתכת--טהורה, לפי שהיא משמשת את העץ.

יא  [יד] הכוש, והעימה, והמקל, וסימפוניה, וחליל של מתכת--מקבלין טומאה.  היו של עץ ומצופין מתכת, טהורין:  חוץ מן הסימפוניה--שאם היה בה בית קיבול כנפיים--אף על פי שהיא מצופה, טמאה.

יב  [טו] החצוצרות שהיא מפוצלת חוליות חוליות--אם אין יודע להחזירה אלא אומן, הרי זו מקבלת טומאה כשהיא מחוברת; ואם יכול הכול לפרקה ולהחזירה, אינה מקבלת טומאה.  [טז] הקצה שמניחין עליו הפה בשעת תקיעה, מקבל טומאה בפני עצמו; והקצה האחר הרחב, אינו מקבל טומאה בפני עצמו.  ובשעת חיבור, הכול טמא.

יג  כיוצא בו, קני מנורה בפני עצמן--אין מקבלין טומאה, מפני שיש להן שם לווי; הפרח שלה, והבסיס--מיטמאין בפני עצמן.  ובשעת חיבור, הכול מקבלין טומאה.

יד  [יז] קורת החיצים שהיא המטרה--שיש בה לשונות של מתכת, מקבלת טומאה; ושמניחין אותה ברגלי האסירים, טהורה.  והקולר, מקבלת טומאה.

טו  מגירה שעשה שיניה לחור הדלת--אף על פי שמשתמש בה, אינה מקבלת טומאה; ואם משנטמאת עשיה לחור הדלת--הרי זו בטומאתה, עד שיקבענה במסמר.  הפכה--בין מלמעלן, בין מלמטן, בין מן הצדדין--טהורה.