משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות כלים

הלכות כלים פרק ב

א  העושה כלי קיבול מכל מקום--הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא, מן התורה; ואין לכלי קיבול שיעור:  והוא שיעשה דבר של קיימה, שאפשר שיעמוד.

ב  כיצד:  העושה כיס מן העור המצה שלא נתעבד כלל, או מן הנייר, אף על פי שהנייר אינו מקבל טומאה, או מקליפת הרימון והאגוז והאלון, אפילו חקקום התינוקות למוד בהן את העפר, או שהתקינום לכף מאזניים--הרי אלו מקבלין טומאה:  שתינוק חירש שוטה וקטן--יש להן מעשה, אף על פי שאין להן מחשבה.

ג  אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקום למוד בהן, וכל כיוצא בהן--הרי הן טהורין, לפי שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט.

ד  [ב] קנה מאזניים והמוחק שיש בהן בית קיבול מתכת, והאסל שיש בו בית קיבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים, ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה או מקום מרגלית, ומשחזת של עץ שיש בה בית קיבול שמן, ולוח פנקס שיש בו בית קיבול שעווה--כל אלו וכיוצא בהן, אף על פי שפשוטי כלי עץ הן--הואיל ויש בהן בית קיבול כל שהוא, מקבלין טומאה דין תורה.

ה  ואין טמא מן התורה אלא בית הקיבול לבדו שיש בהן, והמשמש את בית הקיבול משאר הכלי שבית הקיבול צריך לו.  אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט, טהור מן התורה; וטמא מדבריהם, כמו שביארנו.

ו  [ג] בית קיבול העשוי למלאותו, אינו בית קיבול.  כיצד:  בקעת של עץ שחוקקין בה בית קיבול, ותוקעין בו הסדן של ברזל--אם של נפחים היא, אינה מקבלת טומאה:  שאף על פי שיש בה בית קיבול, לא נעשה אלא למלאותו.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  ואם הייתה של צורפים, הרי זו מקבלת טומאה:  מפני שהן מגביהין את הברזל בכל עת, ומקבצין את שפיית הזהב והכסף, המתקבצת שם תחת הסדן, והרי נעשה לקבלה.  וכן כל כיוצא בו.

ח  [ד] הכף החקוק שתחת רגלי המיטות והמגדלות וכיוצא בהן--אף על פי שהוא מקבל--טהור ואין בו משום כלי קיבול, לפי שאינו עשוי לקבלה אלא לסמוך בו בלבד.

ט  שפופרת הקש--מקבלת טומאה ככל כלי עץ שמקבלין, אפילו אינה יכולה לקבל אלא טיפה אחת.  ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה, אינה מקבלת טומאה עד שיוציא את כל הפרי הלבן שבתוכה; ואם לא נחתכה לקבלה, הרי היא מפשוטי כלי עץ.  אבל שפופרת של פקועות וכיוצא בהן--אינן כלים, אלא כאוכלין הן חשובין.

י  [ה] שפופרת שחתכה, ונתן בה את המזוזה, ואחר כך נתנה בכותל--אפילו נתנה שלא כדרך קבלתה, מקבלת טומאה.  קבעה בכותל--אם קבעה כדרך קבלתה, טמאה; שלא כדרך קבלתה, טהורה.

יא  נתן את השפופרת בכותל, ואחר כך נתן בה את המזוזה--אם הייתה כדרך קבלתה, הרי זו מקבלת טומאה; ושלא כדרך קבלתה, טהורה.  קבעה בכותל--אפילו כדרך קבלתה, טהורה.

יב  [ו] כלי שאורגין אותו מן הנסרים או מן השעם, כדי שיניחו עליו את הבגדים והמוגמר מלמטה כדי שיתבסמו--אם היה עשוי ככוורת שאין לה קרקע, טהור; ואם היה בו בית קבלת כסות, הרי זה מקבל טומאה.  [ז] סנדל של בהמה--של מתכת, טמא; ושל שעם, טהור, שאין זה חשוב מכלי הקבלה.

יג  [ח] הצורר מרגלית בעור, והוציאה, ונשאר מקומה עמוק--הרי זה מקבל טומאה עד שיפשוט:  שכל כלי קיבול מקבלין בכל שהוא, והרי מקומה כמו כיס קטן.  אבל צרור המעות אינו מקבל טומאה, שאין עליו צורת כלי.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך