משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת אוכלין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הלכות טומאת אוכלין פרק יד

א  פירות שירד הדלף לתוכן, ועירבן כדי שיתנגבו--לא הוכשרו.  [ב] המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה, וירד הטל עליהן--לא הוכשרו; ואם נתכוון שיירד הטל עליהן, הוכשרו.  לפיכך אם העלום חירש שוטה וקטן--אף על פי שחישבו שיירד עליהן הטל, לא הוכשרו:  שיש להן מעשה, דין תורה; ואין להן מחשבה, ואפילו מדברי סופרים.

ב  היפכו בהן הקטנים על הגג, הרי אלו מוכשרין, שאם הייתה מחשבתו של קטן ניכרת מתוך מעשיו, הרי מחשבתו מועלת מדבריהן.

ג  המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו, וירד עליהן הטל--לא הוכשרו; ואין אומרין הואיל והכול יודעין שהטל יורד, הרי זה ברצונו--שהרי לא העלם, אלא כדי שימתינו.

ד  המוליך חיטיו לטחון, וירדו עליהן גשמים--אם שמח, הוכשרו.  היו זיתיו נתונין בגג, וירדו עליהן גשמים--אם שמח, הוכשרו.  החמרים שהיו עוברים בנהר, ונפלו שקיהן במים והעלום--אם שמחו, הוכשרו הפירות; והמים שעל השקין--הרי הן תלושין ברצון, שהרי שמחו.

ה  שק שהוא מלא זירעונים, ונתנו על גב הנהר או על פי הבור או על מעלת המערה, ושאבו--הוכשרו.  [ו] חבית שהיא מלאה פירות שנתנה בתוך המשקין, או מלאה משקין שנתנה בתוך הפירות, ושאבו--הוכשרו.  באלו משקין אמרו, במים ביין ובחומץ; אבל שאר משקין, אינן נשאבין מן החרס כדי שיכשירו הפירות שבצידן.

ו  [ז] הרודה פת חמה, ונתנה על פי החבית של יין--אם הייתה פת חיטים, לא הוכשרה; ואם הייתה של שעורים--הוכשרה, מפני שהשעורים שואבות.  וכן אם היה היין טמא, והייתה פת חיטים--טהורה; ואם הייתה שעורים--נטמאת, מפני ששאבה משקין טמאין.

ז  [ח] המרבץ את ביתו, ונתן בו חיטים וטננו--אם מחמת המים, הוכשרו; ואם טננו מחמת הסלע, לא הוכשרו.  המכבס את כסותו בעריבה, ונתן בה חיטים וטננו--אם מחמת המים, הרי הוכשרו; ואם מחמת העריבה, לא הוכשרו.

ח  [ט] הטומן פירותיו בחול כדי שירטבו, הוכשרו.  הטומן בטיט הנגוב--אם יש בו משקה טופח, הוכשרו; ואם לאו, לא הוכשרו.  [י] המרבץ את גורנו, אינו חושש שמא הוכשרו חיטיו, אם טננו בו, ואף על פי שהוא שמח.

ט  [יא] המלקט עשבים כשהטל יורד עליהן לחפות בהן החיטים, לא הוכשרו; ואם נתכוון לכך, הוכשרו החיטים.

י  [יב] המרבץ את ביתו במים טמאים, ונתן בו שיבולים וטננו--אם יש עליהן משקה טופח, הרי אלו טמאין; ואם לאו, טהורין.

יא  [יג] הנוער אגודה של ירק שהיו עליה משקין, וירדו מצד העליון לצד התחתון--לא הוכשרו.  [יד] המעלה שקין מלאין פירות מן הנהר, ונתנן זה על גב זה--הוכשר התחתון במים שירדו לו מן העליון, שהרי ברצונו הניח זה על גב זה.

יב  [טו] הנופח בעדשים לבודקן אם יפות הן, והזיעו--הוכשרו בהבל פיו, מפני שהוא מתולדות המים; וכן האוכל שומשמין באצבעו, הוכשרו במשקה פיו שעל אצבעו.

יג  [טז] נשך באוכל, ונפל האוכל--הרי המשקה שעל האוכל שלא לרצון.  היה אוכל זיתים פצועים, ותמרים רטובות, וכל שהוא רוצה למוץ את גלעינתו, ונפל מפיו--הרי המשקה שעליו ברצון; היה אוכל זיתים נגובין, ותמרים יבשות, וכל שאינו רוצה למוץ את גלעינתו, ונפל מפיו--הרי המשקה שעליו שלא ברצון.

יד  [יז] עולשין שליקטן לבהמה, והדיחן, ואחר כך חישב עליהן לאדם--כבר ביארנו שהן צריכין הכשר שני; ואם היה עליהן טופח כשחישב עליהן לאדם, הרי אלו מוכשרין.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך