משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת אוכלין

הלכות טומאת אוכלין פרק יד

א  פירות שירד הדלף לתוכן, ועירבן כדי שיתנגבו--לא הוכשרו.  [ב] המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה, וירד הטל עליהן--לא הוכשרו; ואם נתכוון שיירד הטל עליהן, הוכשרו.  לפיכך אם העלום חירש שוטה וקטן--אף על פי שחישבו שיירד עליהן הטל, לא הוכשרו:  שיש להן מעשה, דין תורה; ואין להן מחשבה, ואפילו מדברי סופרים.

ב  היפכו בהן הקטנים על הגג, הרי אלו מוכשרין, שאם הייתה מחשבתו של קטן ניכרת מתוך מעשיו, הרי מחשבתו מועלת מדבריהן.

ג  המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו, וירד עליהן הטל--לא הוכשרו; ואין אומרין הואיל והכול יודעין שהטל יורד, הרי זה ברצונו--שהרי לא העלם, אלא כדי שימתינו.

ד  המוליך חיטיו לטחון, וירדו עליהן גשמים--אם שמח, הוכשרו.  היו זיתיו נתונין בגג, וירדו עליהן גשמים--אם שמח, הוכשרו.  החמרים שהיו עוברים בנהר, ונפלו שקיהן במים והעלום--אם שמחו, הוכשרו הפירות; והמים שעל השקין--הרי הן תלושין ברצון, שהרי שמחו.

ה  שק שהוא מלא זירעונים, ונתנו על גב הנהר או על פי הבור או על מעלת המערה, ושאבו--הוכשרו.  [ו] חבית שהיא מלאה פירות שנתנה בתוך המשקין, או מלאה משקין שנתנה בתוך הפירות, ושאבו--הוכשרו.  באלו משקין אמרו, במים ביין ובחומץ; אבל שאר משקין, אינן נשאבין מן החרס כדי שיכשירו הפירות שבצידן.

ו  [ז] הרודה פת חמה, ונתנה על פי החבית של יין--אם הייתה פת חיטים, לא הוכשרה; ואם הייתה של שעורים--הוכשרה, מפני שהשעורים שואבות.  וכן אם היה היין טמא, והייתה פת חיטים--טהורה; ואם הייתה שעורים--נטמאת, מפני ששאבה משקין טמאין.

ז  [ח] המרבץ את ביתו, ונתן בו חיטים וטננו--אם מחמת המים, הוכשרו; ואם טננו מחמת הסלע, לא הוכשרו.  המכבס את כסותו בעריבה, ונתן בה חיטים וטננו--אם מחמת המים, הרי הוכשרו; ואם מחמת העריבה, לא הוכשרו.

ח  [ט] הטומן פירותיו בחול כדי שירטבו, הוכשרו.  הטומן בטיט הנגוב--אם יש בו משקה טופח, הוכשרו; ואם לאו, לא הוכשרו.  [י] המרבץ את גורנו, אינו חושש שמא הוכשרו חיטיו, אם טננו בו, ואף על פי שהוא שמח.

ט  [יא] המלקט עשבים כשהטל יורד עליהן לחפות בהן החיטים, לא הוכשרו; ואם נתכוון לכך, הוכשרו החיטים.

י  [יב] המרבץ את ביתו במים טמאים, ונתן בו שיבולים וטננו--אם יש עליהן משקה טופח, הרי אלו טמאין; ואם לאו, טהורין.

יא  [יג] הנוער אגודה של ירק שהיו עליה משקין, וירדו מצד העליון לצד התחתון--לא הוכשרו.  [יד] המעלה שקין מלאין פירות מן הנהר, ונתנן זה על גב זה--הוכשר התחתון במים שירדו לו מן העליון, שהרי ברצונו הניח זה על גב זה.

יב  [טו] הנופח בעדשים לבודקן אם יפות הן, והזיעו--הוכשרו בהבל פיו, מפני שהוא מתולדות המים; וכן האוכל שומשמין באצבעו, הוכשרו במשקה פיו שעל אצבעו.

יג  [טז] נשך באוכל, ונפל האוכל--הרי המשקה שעל האוכל שלא לרצון.  היה אוכל זיתים פצועים, ותמרים רטובות, וכל שהוא רוצה למוץ את גלעינתו, ונפל מפיו--הרי המשקה שעליו ברצון; היה אוכל זיתים נגובין, ותמרים יבשות, וכל שאינו רוצה למוץ את גלעינתו, ונפל מפיו--הרי המשקה שעליו שלא ברצון.

יד  [יז] עולשין שליקטן לבהמה, והדיחן, ואחר כך חישב עליהן לאדם--כבר ביארנו שהן צריכין הכשר שני; ואם היה עליהן טופח כשחישב עליהן לאדם, הרי אלו מוכשרין.