משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת אוכלין

הלכות טומאת אוכלין פרק ט

א  השמן או הדבש שנטמאו, ואחר כך קרשו, ואחר כך נימוחו--הרי הן ראשון לטומאה לעולם:  מפני שהן כמשקין, ואף על פי שקפאו אחר שנטמאו.

ב  הרוטב והגריסין והחלב שקרשו--הרי הן כאוכלין, וצריכין מחשבה; ואם נגע בהן אוכל ראשון או משקין, נעשו שניים.  היה בהן משקה טופח--הרי הן כמשקין, והן תחילה לטומאה.

ג  נטמאו כשהן משקין, וקפאו אחרי כן וקרשו--הרי אלו שניים, כמו אוכל שנטמא במשקין טמאין.  נטמאו כשהן קופאין, ונימוחו ונעשו משקה--אם היו כביצה מכוון, הרי המשקה טהור.  היו יותר מכביצה, המשקה טמא:  שכשנימוחה טיפה ראשונה, נטמאת בכביצה אוכל טמא שנימוחה ממנו; ואותה הטיפה, תטמא כל המשקין שנימוחו אחריה.

ד  וכן טמא מת שסחט זיתים וענבים שהוכשרו--אם היו כביצה מכוון, הרי המשקין היוצאין מהן טהורין, ובלבד שלא ייגע במקום המשקה:  שהמשקה כמופקד באוכל, וכאילו הוא גוף אחד.

ה  היו אותן זיתים וענבים יתר מכביצה, הרי המשקין היוצאין מהן טמאין:  שכיון שיצאת טיפה ראשונה, נטמאת בכביצה; וטימאה כל המשקין.  ואם היה הסוחט זב וזבה וכיוצא בהן--אפילו סחט גרגר יחידי שלא הוכשר ולא נגע במשקה, המשקה טמא:  שכיון שיצאת טיפה הראשונה, נטמאת במשא הזב--שהזב שנשא אוכלין או משקין, טימאן כמו שביארנו.  וכן זב שחלב את העז, החלב טמא--שכיון שיצאת טיפה הראשונה, נטמאת במשא הזב.

ו  [ג] קדירה שהייתה מלאה כבשין של חולין ויצא עלה חוץ לקדירה, ונגע אב הטומאה או ראשון בעלה שחוץ לקדירה במקום הנגוב--אף על פי שיש בו בעלה כביצה, הוא טמא והכול טהור.  חזר לקדירה--טימא את המשקין שבה, ונטמאת הקדירה וכל הכבשין.

ז  נגע בעלה שחוץ לקדירה, והיה בו משקה--אם יש בעלה כביצה, הכול טמא:  שהעלה מטמא משקה שעליו; והמשקה מטמא כל משקין שבקדירה, ומטמא הקדירה.

ח  הייתה הקדירה מלאה כבשים של תרומה, וניער אותה טבול יום, וראה משקין על ידו--ספק מן הקדירה ניתזו, ספק שהקלח נגע בידו--הירק פסול, והקדירה טהורה.

ט  [ד] טמא שהיה אוכל ענבים מוכשרים, ונפל ממנו גרגר יחידי לגת--אם היה שלם ולא נשמט ממנו עוקצו, הגת טהורה; ואם ניטל עוקצו והיו הענבים מוכנים בעביט וכיוצא בו לדורכן, שהרי רוצה במשקה היוצא מהן--נטמאת הגת בטיפת משקה שבראש הגרגר במקום העוקץ.

י  נפלו ממנו ענבים, ודרכן במקום מופנה--אם היו כביצה מכוון, הרי המשקין היוצאין מהן טהורין כמו שביארנו; היו יתר מכביצה, היוצא מהן טמא, שכיון שיצאת טיפה הראשונה נטמאת בכביצה, ומטמאה את כל המשקה היוצא אחריה.

יא  [ה] גוש של זיתים טמאין שהיה מקובץ ומחובר, והשליכו לתוך התנור והוסק--אם היה כביצה מכוון, התנור טהור:  שאין האוכלין מטמאין כלים, והמשקה היוצא מהן טהור כמו שביארנו.  היה הגוש יתר מכביצה, נטמא התנור, שכשיצאת טיפה אחת, נטמאת בכביצה וטימאה את התנור.  לפיכך אם היו זיתים הטמאין פרודין ואינן גוש, ואפילו הן סאה--התנור טהור.

יב  [ו] עצים שנבלעו בהם משקין טמאין, והסיקן--התנור טהור, שהרי בטלו בעצים.  ואפילו הוציא העצים שייפלו עליהן גשמים ונפלו לרצונו, והסיקן--התנור טהור, ואין המים שעליהן מיטמאין מן המשקין הבלועין בהם.  ולא יסיקם אלא בידיים טהורות:  גזירה--שלא יסיקם הטמא, ונמצאו המשקין שעליהן מטמאין את התנור.

יג  [ז] שרץ שנמצא בריחיים של זיתים, אין טמא אלא מקום מגעו.  אם היה משקה מהלך, הכול טמא:  שכיון שנטמא מקצת המשקה--נטמא כולו, והשמן מטמא את כל הזיתים.

יד  נמצא על גבי העלין למעלה מן הזיתים, יישאלו הבדדין:  אם אמרו לא נגענו, נאמנין.  נמצא על אום של זיתים, נטמא כל הגוש כמו שביארנו.

טו  נמצא על גבי זיתים פרודים, והוא נוגע בכביצה--הכול טמא:  שהאוכל שהוא כביצה מטמא המשקה המעורב בו, והמשקה מטמא שאר הזיתים.

טז  היו פרודים על גבי פרודים, והמשקה מלמטה--אף על פי שנגע בכביצה, אין טמא אלא מקום מגעו.  [ח] עם הארץ שהושיט ידו לגת, ונגע באשכולות--אשכול וכל סביבותיו טמאין; וכל הגת כולה טהורה, מפני שמפסיקין האשכולות שסביבות זה האשכול בינו ובין שאר הגת.

יז  [ט] הגפת והזוגין שנעשו בטהרה, והלכו עליהן טמאין, ואחר כך יצאו מהן משקין--הרי אלו טהורין, שמתחילה נעשו בטהרה.  ואם נעשו מתחילה בטומאה, ונמצו מהן משקין--הרי אלו טמאין.

יח  [י] הבדדין שהיו נכנסין ויוצאין, ומשקין טמאין בתוך בית הבד--אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהן בארץ, הרי הזיתים טהורין:  שהנוגע במשקין טמאין שלא בידיו--טהור, ואפילו לקודש.

יט  כיכרות הקודש שהיו בהן גומות, והיו בתוך הגומות משקין של קודש, ונגע השרץ באחת מהן, ונגעה ראשונה בשנייה, ושנייה בשלישית, אפילו מאה--כולן ראשון לטומאה, מפני המשקה שבגומות וחיבת הקודש:  הרי כולן כמשקין שאין מונין בהן.

כ  אבל אם היו כיכרות תרומה--הרי הכיכר השלישית בלבד פסולה, ומשלישית והלאה טהור.  ואם היה משקה טופח על כל הכיכרות, אף בתרומה הכול טמאות; וכולן שנייות, חוץ מן הראשונה שנגע בה השרץ, שהיא ראשון.

כא  [יא] בעבוע הנעשה בעובי החבית, והרי הוא כמו כלי אחר בצידה--אם ניקב האבעבוע לאוויר החבית, וניקב נקב אחר לחוץ זה כנגד זה, או שהיה הנקב הפנימי מלמטן והחיצון מלמעלן, והייתה החבית והאבעבוע מלאים משקין--אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבוע, נטמאו כל המשקין שבחבית.

כב  הייתה החבית מוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוהל המת--נטמאת מפני הנקב שבאבעבוע זה, שהרי הוא מפולש לאווירה.  וכן אם היה הנקב שבאבעבוע שבפנים מלמעלן והחיצון מלמטן, הרי זו אינה ניצולת בצמיד פתיל; אבל אם נגע אב הטומאה באבעבוע--לא נטמאו משקין שבחבית, והרי הן כמובדלין מהן.