משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת אוכלין

הלכות טומאת אוכלין פרק ו

א  האגוזים והשקדים שנסדקה קליפתן--עדיין הוא חיבור לאוכל, עד שירצץ את הקליפה.  [ב] ביצה מגולגלת--משייקוב בה מקום לגומעה ממנו, אין שאר קליפתה חיבור.  ושלוקה, קליפתה חיבור עד שירצץ את הקליפה; ואם נתבלה בקליפתה--אף על פי שריצצה, כולה חיבור.

ב  [ג] עצם שיש בו מוח, חיבור עד שירצץ.  צמר שבראשי הכבשים ושיער שבזקן התיישים--אף על פי שחרכן באור--הרי הן חיבור, עד שיתחיל לתלוש.

ג  [ד] כנפי חגבים וקשקשי דגים--אף על פי שהעביר סכין עליהן, חיבור עד שיתחיל לקלף.

ד  הרימון שפרדו, חיבור עד שיקיש עליו בקנה.  [ה] השרביטין של תמרים, אינן חיבור זה לזה.  [ו] מלפפון שחתכו ונתנו על השולחן, חיבור עד שיתחיל לפרק; התחיל לפרק--חתיכה וכל העולה עימה חיבור, והשאר אינו חיבור.  פיקה התחתונה--חיבור לעצמה, ואינה חיבור לחתיכות.

ה  היו שניים או שלושה מלפפונות, וחתך כל אחד מהן והניחן על השולחן, והתחיל באחד מהן--זה שהתחיל בו חיבור, והשאר אינו חיבור; אפילו אמר חצייו אני אוכל שחרית וחצייו אני אוכל ערבית--זה החצי שהתחיל בו חיבור, והשאר אינו חיבור.

ו  [ז] המחתך ירקות וכיוצא בהן לבשל--אף על פי שלא מירק והבדיל, אינו חיבור:  אלא אם נטמא זה--לא נטמא זה, אף על פי שהוא מעורה בו.  חיתך לכבוש או לשלוק או להניח על השולחן--הרי זה חיבור, ואפילו התחיל לפרק מה שחיתך.

ז  [ח] כל אוכל שעדיין לא פירקו, חיבור; ואם נטמא מקצתו, נטמא כולו.

ח  [ט] אוכל שנפרס ומעורה במקצת, ונגע טמא באחד מהן--אם אחז בזה שנגע בו והשני עולה עימו, הרי זה חיבור; ואם כשאוחז בזה הטמא ומגביהו, יישמט האחר וייפול--אינו חיבור, אלא הרי זה האחר כנוגע בראשון שנטמא.

ט  [י] כל האוכלין שהיו עלין או קלחין מחוברין בהן--את שדרכו להיאחז בעלה אוחזין אותו בעלה, בקלח אוחזין אותו בקלח:  אם נתלה עימו--הרי זה חיבור בטבול יום, ואין צריך לומר בשאר טומאות.  וכן אם היה לו יד, אוחזין אותו ביד שלו; היה לו יד ועלה, אוחזין אותו באיזה מהן שירצה.  לא היה לו יד ולא עלה--בזה אמרו אם אוחז בטמא והשני עולה עימו, חיבור; ואם לאו, אינו חיבור.

י  [יא] האגוזים שקיבצן בעוקציהן כשהן רכין, ואמנן כולן כמו חבל, וכן הבצלים שחיברן כדרך הזאת--הרי אלו חיבור.  התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, אין השאר חיבור:  אפילו היו לפניו מאה כור--אין כולן חיבור, שהרי הוכיח שדעתו לפרק הכול.

יא  [יב] קליעה של שום שנפלו משקין על אחד מהן--הוא טמא, וחברו טהור:  שאין חיבורי אדם חיבור לכל דבר.  וכן אתרוג שנפרס, ותחבו בכוש או בקיסם--אינו חיבור.  [יג] עיסה שלשה במי פירות--הרי זו אינה חיבור, שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד.

יב  [יד] הממעך אוכלין זה בזה וקיבצן, כגון הדבילה והתמרים והצימוקין שקיבצן ועשאן גוף אחד--אינן חיבור; לפיכך עיגול של דבילה שנפלו משקין טמאין על מקצתו--הרי זה נוטל ממנו מקום המשקה בלבד, והשאר טהור.

יג  [טו] התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אום, הרי אלו חיבור.  [טז] הזיתים שעטנן ונעשו גוש אחד--הרי זה חיבור, מפני שמתחילה לא נתנן למעטן אלא על מנת שיינקו זה מזה; לפיכך שרץ שנמצא על אום של זיתים, והן זיתים שנעשו כולן גוף אחד--אפילו נגע בכשעורה--הכול טמא, שהכול גוף אחד.

יד  הייתה לו אום של זיתים ועתיד להופכה--כיון שתקע בה את היתד, אף על פי שיש בה גושים הרבה, אינן חיבור; ואם משהפכה נעשו אום, אינן חיבור.

טו  [יז] אוכל פרוד שהוא כולו מכונס ודבק זה בזה--אף על פי שאינו חיבור להיטמא, ואינו כגוף אחד כמו שביארנו--הרי הוא מצטרף לכביצה, לטמא אוכלים אחרים; ואם לא כנסו, אלא הרי הוא מפורד כמעשה קדירה והקטנייות--אינו מצטרף:  עד שיקבצם, ויעשה אותן גוש אחד.

טז  היו גושים הרבה זה בצד זה, ונגע אב הטומאה באחד מהן--הרי הוא ראשון, והגוש שבצידו שני, והגוש שבצד השני שלישי, ושבצד השלישי רביעי.

יז  כיכר של תרומה שהייתה ראשון לטומאה, והשיך לה אחרות--כולן ראשון; פירשה--היא ראשון, וכולן שנייות.  הייתה שנייה, והשיך לה אחרות--כולן שנייות; פירשה--היא שנייה, וכולן שלישייות.  הייתה שלישית, והשיך לה אחרות--היא שלישית, וכולן טהורות:  בין שפירשו, בין שלא פירשו.

יח  כיכרות של תרומה נושכות זו בזו--נטמאת אחת מהן בשרץ--כולן ראשון, ואף על פי שפירשו אחר מכאן; נטמאת אחת מהן במשקין טמאין--כולן שנייות, ואף על פי שפירשו אחר מכאן; נטמאת אחת מהן בידיים--כולן שלישייות, ואף על פי שפירשו:  מפני שהיו גוף אחד בשעת טומאתן.