משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת אוכלין

הלכות טומאת אוכלין פרק ה

א  ידות האוכלין, הן העצים הרכין הסמוכין לאוכל שהאוכל נתלה בהן מן האילן, כמו עוקצי תאנים והאגסים וקצת האשכול; וכן הגרעינים, וכיוצא בהן מדברים שהאוכל צריך להן.  ושומרי האוכלין, הן הקליפה שעל האוכל שהיא שומרת אותו; וכן כל כיוצא בזה.

ב  כל שהוא יד, ואינו שומר--מיטמא ומטמא, ולא מצטרף; וכל שהוא שומר--אף על פי שאינו יד, מטמא ומיטמא ומצטרף; וכל שאינו לא שומר ולא יד--אינו מיטמא ולא מטמא, ואין צריך לומר שאינו מצטרף.

ג  כיצד מיטמא ומטמא, ואינו מצטרף:  שאם נגעה טומאה ביד, נטמא האוכל התלוי בו; ואם נגעה טומאה באוכל, נטמאת היד.  ואין היד מצטרפת עם האוכל, להשלימו לכביצה או לחצי פרס; אבל אם היה שומר, הרי זה מצטרף לכביצה ולחצי פרס.

ד  [ג] כשם שיד לטומאה, כך יש יד להכשר--שאם הוכשר היד, הוכשר כל האוכל התלוי בו; ויש יד לפחות מכזית, ויש שומר לפחות מכפול.  ושומר שחלקו, אינו מצטרף עם האוכל.

ה  [ד] ומניין לשומרי אוכלין שהן מיטמאין עם האוכלין כשהן מחוברין בהן, שנאמר "על כל זרע זירוע אשר ייזרע" (ויקרא יא,לז):  כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, חיטים בשעוריהן, ושעורים בקליפיהן, ועדשים בקליפיהן; והוא הדין לשאר השומרין.

ו  [ה] ומניין לידות האוכלין שהן מיטמאות ומטמאות כשהן מחוברין עם האוכל, שנאמר "טמא הוא, לכם" (ויקרא יא,לח)--לכל שבצורכיכם.  [ו] הבוצר לגת, אין לו ידות--שהרי אין לו צורך ביד, מפני שמוצץ את המשקה.  [ז] הקוצר לסיכוך, אין לו ידות--שהרי אינו צריך ליד.

ז  [ח] כל ידות האוכלין שבססן בגורן, טהורין.  [ט] פסיגה של אשכול שריקנה, טהורה; ואם נשתייר בה גרגר אחד--הרי זו יד לאותו גרגר, ומקבלת טומאה.  וכן שרביט תמרה שריקנו, טהור; שייר בו תמרה אחת, טמא.  וכן שרביט קטנייות שריקנו, טהור; שייר בו גרגר אחד, מקבל טומאה.

ח  [י] לעולם אין שומר, על גבי שומר; אלא שומר אחד בלבד הסמוך לאוכל, הוא הנחשב עימו.  [יא] שלוש קליפות בבצל:  פנימית--בין שלמה בין קדורה, מצטרפת; אמצעית--שלמה מצטרפת, קדורה אין מצטרפת; החיצונה--בין כך ובין כך, טהורה.

ט  [יב] כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות, מפני שהן שומר.  קליפי פולין וקליפי תורמוסין--זרקן, אינן מיטמאות; כנסן לאוכלין, מיטמאין:  ואם נשאר בהן אוכל--בין כך ובין כך, מיטמאין.  קליפי מלפפון--אף על פי שאין בהן מתוך המלפפון, מיטמאות טומאת אוכלין.

י  השעורים--בזמן שהן יבשין, קליפתן מצטרפת עימהן; ובזמן שהן לחין, אין מצטרפת.  אבל החיטה--בין לחה בין יבשה, קליפתה מצטרפת.

יא  [יג] כל הגרעינין--מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות, חוץ מגרעינת הרוטב; אבל של תמרה יבשה, אין מצטרף.  [יד] החותל שעל הגרעינה של רוטב, אין מצטרף; ושעל גרעינת היבשה, מצטרף--מפני שהוא דבוק באוכל, נחשב כאוכל.

יב  [טו] גרעינה של רוטב שיצאת מקצתה--כל שכנגד האוכל מצטרף, והיוצא אינו מצטרף.  וכן עצם שיש עליו בשר, כל שכנגד הבשר מצטרף.  היה עליו הבשר מצד אחד, אין מצטרף ממנו אלא העצם שתחת הבשר עד חלל העצם; ואם לא היה לעצם חלל, רואין אותו כאילו הוא כעובי האיזוב, ושאר העצם אין מצטרף, שהעצמות לבשר כמו שומר הן חשובין.  [טז] קוליה שהיה עליה בשר, אפילו כפול--גורר את כולה לטומאה.

יג  [יז] גרעיני זיתים וגרעיני תמרה--אף על פי ששלקן לאוכלין, אין מיטמאין.  [יח] גרעיני חרובין--אף על פי שכנסן לאוכלין, אין מיטמאין; שלקן לאוכלין, מיטמאין.

יד  [יט] אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין--שורשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחין, והפטמה שלהן בין לחה בין יבשה, והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל, ושורשי החזרין והנפוס; ושורשי צנון גדול מצטרף, והסיב שלו אינו מצטרף; ושורשי המתנה והפיגם, ושורשי ירקות שדה וירקות גינה שעיקרן לשתלים, והשדרה של שיבולת והלבוש שלה, ועוקצי תאנים וגרוגרות, והכליסין והחרובין.

טו  [כ] ואלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין--שורשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן יבשין, והעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל, ומלעין של שיבולים והן השערות השחורות שבראש השיבולת שהן דומין כמו מסר, ועוקצי האגסין והקרוסטמלין והפרישין והעזרורין, ועוקץ דלעת טפח הסמוך לאוכל, ועוקץ קונדס טפח.

טז  וכן יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן, והפרכיל הוא השריג שהאשכולות תלויין בו, ויד האשכול כל שהוא, וזנב האשכול שריקנו, ויד המכבד של תמרה ארבעה טפחים, והמכבד הוא העץ האדום שהשרביטין תלויין בו והתמרין דבוקות בשרביטין, וקנה של שיבולת שלושה טפחים; ויד כל הנקצרין שלושה טפחים, ושאין דרכן להיקצר ידיהן ושורשיהן כל שהן:  כל אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין, מפני שהן ידות אוכלין.

יז  [כא] ואלו לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין--שאר כל העוקצים, ושורשי קולסי הכרוב, וחולפות תרדין וחולפות הלפת, והן העיקרין שנשארו בקרקע כשליקטו הכרוב והלפת וחזרו והחליפו, וכל השורשין שדרכן להיגזז שנעקרו עם האוכל.

יח  הפטמה של רימון מצטרפת, והנץ שלו אינו מצטרף.  [כב] הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו, אין הנשאר חיבור לאותו שנימוק; ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף, שהרי אין שמירתו מועלת כלום.  וכן אם היה שלם מכאן ומכאן, ונימוק מן האמצע--אין הצדדין חיבור זה לזה, ואין קליפתו מצטרפת.  עלי ירקות ירוקין, מצטרפין; ולבנים אין מצטרפין, שהרי אינן כלום.