משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק יג

א  חמש מעלות, עשו אותן חכמים בבגדים; ואלו הן:  בגדי עמי הארץ, מדרס לאוכלי חוליהן בטהרה; וכן עמי הארץ עצמן, כזבין לטהרות כמו שביארנו.

ב  ובגדי אוכלי חוליהן בטהרה, מדרס לאוכלי מעשר שני.  אבל אוכלי חוליהן בטהרה, והן הנקראין פרושים--אינן כזבין, אפילו לתרומה; הרי זה הפרוש, טהור אפילו אם נגע בה בגופו.

ג  ובגדי אוכלי מעשר שני, מדרס לאוכלי תרומה עצמן.  ובגדי אוכלי תרומה, מדרס לקודש; אבל אוכלי תרומה עצמן, אינן כזבין לקודש.  ובגדי אוכלי הקודש, מדרס לחטאת כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה; אבל הטהור לקודש, אינו כזב לחטאת.

ד  [ב] וכן עשו חכמים מעלות בטבילה.  כיצד:  מי שטבל בלא כוונה--הרי זה טהור לחולין, ואסור במעשר שני עד שיתכוון לטבול למעשר.

ה  טבל למעשר שני--הרי זה בחזקת טהרה למעשר, ואסור בתרומה; טבל לתרומה--הוחזק לתרומה, ואסור בקודש; טבל לקודש--הוחזק לקודש, ואסור לחטאת; טבל לחטאת--הוחזק לכול, שהטובל לחמור הוחזק לקל.  טבל סתם, ולא נתכוון לאחד מכל אלו--הרי זה טהור לחולין בלבד; וטמא כשהיה, אפילו למעשר.

ו  וכן הנוטל ידיו, או הטבילן--צריך כוונה אפילו למעשר.  ומן המעשר ומעלה, צריך כוונה; אבל לחולין, אינו צריך כוונה.  וכל המעלות האלו, מדברי סופרים; אבל דין תורה--הואיל וטבל מכל מקום, הרי הוא טהור לכול.

ז  [ג] מי שהיה טהור לתרומה, והסיע את ליבו מלאכול--נטמא בהיסח הדעת, ואסור לאכול תרומה עד שיטבול פעם שנייה; ואינו צריך הערב שמש.  היו ידיו טהורות לתרומה, והסיע את ליבו מלאכול--אף על פי שיאמר יודע אני שלא נטמאו ידיי--הרי ידיו טמאות בהיסח הדעת, שהידיים עסקנייות.

ח  אם לתרומה כן, קל וחומר לקודש--שכל המסיח דעתו, צריך טבילה.  ואם לא שמר עצמו מטומאת מת, ולא ידע בוודאי שלא נטמא--הרי זה צריך הזיה שלישי ושביעי, מפני היסח הדעת; ואם ידע שלא נטמא במת, והסיח דעתו משאר הטומאות--הרי זה צריך טבילה והערב שמש, אף לתרומה.  ודבר ברור הוא, שכל הטבילות האלו מדבריהם.

ט  [ד] וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאין בשווקים וברחובות, אפילו במדברות--שיהיו בחזקת טומאה:  שמא בזב נטמאו, או במת.  וכן הרוקין הנמצאין שם, בחזקת טומאה--שמא רוק זב וכיוצא בו הוא, הרוק הזה.

י  [ה] כל הכלים הנמצאין בירושלים--טהורין, אפילו נמצאו דרך ירידה לבית הטבילה:  שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאין בירושלים--חוץ מן הסכינין לשחיטת הקודשים, מפני חומרת הקודשים.

יא  במה דברים אמורים, בסכין הנמצאת בירושלים בשאר ימות השנה; אבל אם מצא סכין בירושלים ביום ארבעה עשר בניסן--שוחט בה הקודשים מיד, ואפילו חל ארבעה עשר להיות בשבת:  שלא גזרו על הסכינין הנמצאין ביום הזה.  וכן אם מצאה ביום טוב--שוחט בה מיד, שחזקת כל הכלים ביום טוב טהורין.

יב  [ו] מצא הסכין ביום שלושה עשר--מזה עליה ומטבילה, ושוחט בה למחר:  מפני שעשו אותה ביום זה, כאילו יום שלושה עשר שביעי שלה.  [ז] מצא סכין קשורה לסכין הידועה אצלו, בין ביום טוב בין בשאר הימים--הרי היא כמוה:  אם טהורה, טהורה; ואם טמאה, טמאה.

יג  [ח] כל הרוקין הנמצאין בירושלים באמצע הדרך--גזרו עליהן טומאה, כשאר הרוקין הנמצאין בכל מקום; וכל הרוקין הנמצאין בצדדין בירושלים, טהורים--שהפרושים הן שמהלכין בצדדין, כדי שלא ייטמאו במגע עמי הארץ.  ובשעת הרגל--שבאמצע הדרך טהורים, שכל ישראל טהורים ברגל; ושבצדדין טמאים, שהטמאים ברגל מועטים, והן פורשין לצדדי הדרכים.

יד  [ט] כשם שהראשון עושה שני, והשני עושה שלישי--כן ספק ראשון עושה ספק שני, וספק שני עושה ספק שלישי.  [י] תרומה וקודשים שנטמאו בספק אב מאבות הטומאות של תורה--הרי אלו נשרפין בטומאה זו, כגון שנסתפק לו אם נגע באב זה או לא נגע.

טו  [יא] ויש שם ספקות שאין שורפין עליהן; ואין אוכלין אותן אוכלין שנסתפק לו בהן, אלא תולין--לא אוכלין, ולא שורפין.  ויש שם ספקות ששורפין עליהן התרומה, ואין צריך לומר קודשים.  [יב] אבל על ספק ספק--אין שורפין עליו תרומה לעולם, ואין צריך לומר קודשים; אלא תולין--לא אוכלין, ולא שורפין.

טז  [יג] על שישה ספקות שורפין את התרומה, וכולם גזירה מדבריהם; ואלו הן:  על בית הפרס, ועל עפר הבא מארץ העמים, ועל בגדי עם הארץ, ועל הכלים הנמצאין, ועל הרוקין הנמצאין; ועל מי רגלי אדם טמא שנתערבו במי רגלי בהמה מחצה למחצה, ואין ידוע אם בטלו מראיהן או לא בטלו.

יז  כיצד:  אם נטמאת תרומה מחמת אחד משישה אלו--אף על פי שעיקר טומאתו בספק, הרי זו תישרף:  הואיל וודאי ספקות אלו, טמא מן התורה--שהמת והזב טמאין מן התורה.  ואחד תרומה שנגעה באחת משש טומאות אלו, או שנטמאת מחמת אחת מהן והרי היא שלישי לאחת מהן--הרי זו תישרף.

יח  אבל אם נסתפק לו בכל מקום אם נגע בבית הפרס ובארץ העמים, או לא נגע, אם נגע בבגדים וכלים ורוקין ומי רגליים אלו, או לא נגע--הרי אלו תולין:  מפני שעיקר טומאתן מפני הספק, שמא טמאין הן או טהורין, ואם תאמר טמאין, שמא נגע שמא לא נגע; ונמצאו שני ספקות, ואין שורפין על שני ספקות, אלא תולין כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך