משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ז

א  דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר ייאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל משקה אשר יישתה, בכל כלי יטמא" (ויקרא יא,לד).  ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר, מן התורה; ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר, מן התורה.

ב  אבל מדברי סופרים גזרו על האוכל הטמא--שאם נגע באוכל אחר, שטימאהו; וכן אם נגע האוכל הטמא במשקין, טימאן.  ואין אוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם, ואפילו מדבריהם.  וכן גזרו על המשקין הטמאין, שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן.

ג  [ב] אין לך ולד טומאה שמטמא כלים, אלא משקין טמאין בלבד; וטומאה זו, מדבריהם:  והוא שיהיו אותן המשקין טמאין, מחמת אב מאבות הטומאות, בין של תורה, בין של דבריהם.  ומפני מה גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים:  גזירה משום משקה הזב, שהוא אב ומטמא כלים דין תורה--שנאמר "וכי ירוק הזב, בטהור . . ." (ויקרא טו,ח), כמו שביארנו.

ד  [ג] כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים, גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן.  כיצד:  אם נפלו לאוויר כלי חרס--נטמא כולו, והרי הוא שני; ואם נגעו בשאר כלים מתוכן--נטמאו כולן, ונעשו שני.

ה  אבל אם נגעו משקין טמאין באחורי הכלי שיש לו תוך, בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות--נטמאו אחוריו בלבד; והרי אחוריו שני, ולא נטמא תוכו.  במה דברים אמורים, לתרומה; אבל לקודש--כלי שנטמאו אחוריו, נטמא כולו והרי כולו שני לטומאה.

ו  [ד] כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים, והמשקין מטמאין; ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה, ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו לתרומה--להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם, כדי שלא ישרפו על טומאה זו תרומה וקודשים.

ז  [ה] כבר ביארנו שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות, הרי הן ראשון לטומאה; וכן אם נגע אוכל באדם או בכלי שנטמא באב, הרי אותו האוכל שני לטומאה.  ואוכל שנגע בזה השני, נקרא שלישי לטומאה; ואם נגע השלישי באוכל רביעי, הרי זה נקרא רביעי לטומאה.

ח  במה דברים אמורים, באוכלין.  אבל המשקין--אחד משקה שנגע באב הטומאה, או שנגע בראשון, או שנגע בשני--הרי אותו משקה תחילה לטומאה; ומטמא את חברו וחברו את חברו, אפילו הן מאה:  שאין מונין במשקין.

ט  כיצד:  יין שנגע באב הטומאה, או בראשון, או בשני--הרי יין זה כראשון לטומאה; וכן אם נגע יין זה בשמן, ושמן בחלב, וחלב בדבש, ודבש במים, והמים ביין אחר, וכן עד לעולם--כולן ראשון לטומאה, וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחילה.  וכולן מטמאין את הכלים.

י  וכן כלי שנטמאו אחוריו במשקין, ונגעו משקין אחרים באחורי הכלי הטמאין--אפילו היו משקה חולין, נעשו המשקין האחרים תחילה לטומאה, ומטמאין כלים אחרים, ועושין אותן שני; ואין צריך לומר, שהן מטמאין אוכלין ומשקין אחרים.

יא  [ו] אחורי הכלי שנטמאו במשקין, ונגעו אוכלין באחורי הכלי הטמא--אפילו אוכלי תרומה, הרי אלו טהורין, שהכלי שנטמאו אחוריו בלבד, אינו מטמא את האוכלין אלא לקודש בלבד:  שהכלי שנטמאו אחוריו--הרי זה טמא כולו לקודש כמו שביארנו, ולפיכך מטמא אוכל הקודש.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך