משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ו

א  טומאת עבודה זרה, מדברי סופרים; ויש לה רמז מן התורה, "הסירו את אלוהי הנכר, אשר בתוככם, והיטהרו . . ." (בראשית לה,ב).  ארבעה אבות הטומאה יש בה--עבודה זרה עצמה, ומשמשיה, ותקרובת שלה, ויין שנתנסך לה; וטומאת כולן, מדבריהם.

ב  עבודה זרה עצמה--מטמאה אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר; ואינה מטמאה במשא, כשרץ שנאמר "שקץ תשקצנו" (דברים ז,כו).  ושיעורה כזית:  לא תהיה זו, חמורה מן המת; אבל אם הייתה הצורה פחותה מכזית, הרי זו טהורה.

ג  קצץ אבר ממנה--אפילו היה כמרדע, הרי זה טהור, שעבודה זרה אינה מטמאה לאברים, אלא הצורה כולה כשהיא שלמה:  שנאמר "תזרם כמו דווה" (ישעיהו ל,כב)--מה נידה אינה מטמאה לאברים, אף עבודה זרה אינה מטמאה לאברים.

ד  כקולי אבות הטומאות דנו בה, מפני שטומאתה מדבריהם:  עשו אותה כשרץ שאינו מטמא במשא, וכמת שאינו מטמא אלא בכזית, וכנידה שאינה מטמאה לאברים.  [ד] נתפרקה עבודה זרה--אף על פי שההדיוט יכול להחזירה, שהרי כל אבריה קיימין--אינה מטמאה.

ה  כל משמשי עבודה זרה כשרץ--מטמאין אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינן מטמאין במשא; ושיעור טומאתן בכזית.  ואפילו קצץ ממשמשיה--כזית מן הכלי, מטמא כשרץ; וזה חומר במשמשיה, יותר מעבודה זרה עצמה.  ובית עבודה זרה, אבניו, ועציו, ועפרו--מטמאין בכזית במגע, ככל המשמשין.

ו  המכניס ראשו ורובו לבית עבודה זרה, נטמא כנוגע.  וכן כלי חרס שהכניס אווירו לבית עבודה זרה, נטמא; ספסלים וקתדראות שהכניס רובן לבית עבודה זרה, טמאין.  וכולן ראשון לטומאה.

ז  תקרובת עבודה זרה--מטמאה במגע ובמשא, כנבילה; ושיעורה בכזית.  כל דבר שמקריבין לה, בין בשר בין שאר אוכלין ומשקין--הכול כנבילה, שהכתוב קראן "זבחי מתים" (תהילים קו,כח).  ואף על פי שאין תקרובת עבודה זרה של אוכלין בטילה לעולם, להתירה בהניה--אם ביטלה, הרי זו ספק לטומאה.  אבל כלי שהוא תקרובת עבודה זרה שביטלו, טהור; וכן עבודה זרה ומשמשיה שביטלן, טהורין.

ח  יין שנתנסך לעבודה זרה--מטמא אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ומטמא אדם במשא כנבילה.  וטומאתו בכזית--שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" (דברים לב,לח), הרי "יין נסיכם" כ"חלב זבחימו".  ואין מטמא טומאה זו, אלא יין שנתנסך ביד לפני עבודה זרה; אבל סתם יינן של גויים--מטמא טומאה קלה, כשאר כל משקין טמאין.

ט  מכל הדברים שביארנו מתחילת הספר עד כאן, אתה למד שאבות הטומאות--מהן אבות של תורה, ומהן אבות של דברי סופרים.  [י] וכל המיטמא מחמת אב של תורה, הרי הוא ולד טומאה של תורה; וכל המיטמא מחמת אב של דברי סופרים, הרי זה ולד של דבריהם.

י  [יא] כל אב טומאה שהוא מטמא במגע ואינו מטמא במשא, בין אב של תורה בין אב של דברי סופרים--אדם הנוגע בו, אינו מטמא בגדים בשעת מגעו, ולא אדם ולא כלי חרס, אף על פי שעדיין לא פירש ממטמאיו; והרי הוא אחר שפירש ממטמאיו או קודם שיפרוש, ולד--שהוא מטמא אוכלין ועושה אותן שני לטומאה, מפני שהוא ראשון.

יא  [יב] וכל אב טומאה שהוא מטמא במגע ובמשא, בין אב של תורה בין אב של דבריהם--אדם הנוגע בו או הנושאו, מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו, ועושה אותן ראשון לטומאה; וכן אם נגע באוכלין, עושה אותן ראשון כל זמן שלא פירש ממטמאיו.

יב  פירש ממטמאיו--הרי הוא ראשון לטומאה לכל דבר, ואינו מטמא בגדים; ואם נגע באוכלין, הרי הן שני.

יג  במה דברים אמורים, בשאר כל האבות, חוץ מן הנבילה והמרכב.  אבל הנבילה והמרכב--אף על פי שהן מטמאין במגע ובמשא, הנוגע בהן אינו מטמא בגדים בשעת מגעו; ואם נגע באוכלין, הרי הן שני לטומאה.  והנושאן מטמא בגדים, בשעת נשיאתו; ואם נגע באוכלין עד שלא פירש, הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו.

יד  [יג] מי חטאת שיש בהן כדי הזיה--אף על פי שהן כנבילה וכמרכב, שאין מטמא בגדים אלא הנושאן--הרי הנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא:  שאי אפשר לו שייגע במים, ולא יסיט אותן; וכבר ביארנו שאחד הנושא, ואחד המסיט.

טו  וכן הנוגע בצמר הנבילה, או שנגע בנימי המרכב--מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא:  שאי אפשר לנוגע בדברים אלו, שלא יסיט אותן; ולפיכך מטמא בגדים עד שלא פירש, כדין הנושא.

טז  [יד] הבולע נבילת העוף הטהור--בשעת בליעתו, מטמא בגדים כמו שביארנו; והן ראשון לטומאה.  וכן אם נגע באוכלין, הרי הן ראשון לטומאה.  ואחר שבלע, הרי זה פירש ממטמאיו.

יז  [טו] השורף פרה אדומה, ופרים ושעירים הנשרפים, והמשלח השעיר--אף על פי שבשעת מעשיהן מטמאין בגדים כמו שביארנו--אם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן, הרי הן שני לטומאה.

יח  [טז] הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה, כגון נבילה או שרץ או משכב, שהיה במקוה, ונגע בו--הרי זה טמא:  שנאמר "אך מעיין ובור מקוה מים, יהיה טהור; ונוגע בנבלתם, יטמא" (ויקרא יא,לו)--אפילו כשהן בתוך המקוה, מטמאין.  וכשיעלה מן המקוה, זה הנוגע יטהר.

יט  וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה, הרי המשכב טמא; וכשיעלה המשכב מן המקוה--יטהר, שהרי עלתה לו טבילה.  וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה--אם פשט ידו ונגע חוץ למקוה, הרי זה מטמא בגדים; ואין צריך לומר, שהוא מטמא אוכלין ומשקין.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך