משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ה

א  שכבת זרע--אב מאבות הטומאות, מטמאה אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינה מטמאה במשא; ואין המיטמא בה, מטמא בגדים בשעת מגעו.  ואחד הנוגע בה, או הרואה אותה מבשרו--שניהן ראשון לטומאה, דין תורה.

ב  וכמה שיעורה--לנוגע, בכעדשה; ולרואה, בכל שהוא.  ואין הרואה טמא, עד שתצא ממנו וייחתם פי אמה--שנאמר "אשר תצא ממנו שכבת זרע" (ויקרא טו,לב; ויקרא כב,ד), ונאמר "או החתים בשרו" (ויקרא טו,ג); לפיכך אפילו ראה בקיסם--הואיל והגיעה לפי אמה, נטמא.  ואחד הרואה מחמת בשרו, או הרואה באונס--הרי זה טמא.

ג  [ב] אין שכבת זרע של קטן מטמאה, עד שיהיה בן תשע שנים ויום אחד.  [ג] שכבת זרע אדומה, טהורה--עד שתהיה לבנה, ונמשכת.  [ד] וכל שכבת זרע שאין כל גופו של אדם מרגיש בה, אינה מטמאה; לפיכך אם ראה בלא קישוי, ולא תאווה--אינה מטמאה משום שכבת זרע.  נעקרה בהרגשה--אף על פי שיצאת שלא בהרגשה, טמאה.

ד  [ה] המהרהר בלילה, וראה ששימש מיטה בחלום, ועמד ונמצא בשרו חם--אף על פי שלא מצא שכבת זרע, הרי זה טמא:  כיון ששימש בחלום, כבר ראה בהרגשה ולפיכך מצא בשרו חם; והייתה מעט ונתקנחה בבשרו או בכליו, ולפיכך לא מצא לחלוחית.  הירהר ולא מצא בשרו חם, או שמצא בשרו חם ולא הירהר--טהור.

ה  [ו] המטיל מים, וראה מים חלוקין או עכורין בתחילה--טהור; ראה אותן באמצע, או בסוף--הרי זה טמא.  היו המים שהטיל כולן מתחילה ועד סוף, חלוקין או עכורין--הרי זה טהור.  היו לבנים ונמשכין, טמא.  והמטיל טיפין עבות מתוך האמה, טהור.

ו  [ז] בעל קרי שטבל, ולא הטיל מים קודם שיטבול--כשיטיל את המים--טמא, מפני שציחצוחי שכבת זרע אינן יוצאין אלא כשיטיל מים.

ז  במה דברים אמורים, בחולה או בזקן; אבל ילד בריא, טהור--מפני שהוא יורה שכבת זרע בחוזקה כחץ, והיא כולה ניתקת מן האמה.

ח  עד כמה הוא ילד:  כל זמן שעומד על רגלו אחת, ונועל או חולץ מנעלו; ואם אינו יכול לעשות כן מפני חולייו, הרי זה חולה לעניין זה.  [ח] וכל אישה ששימשה מיטתה, וירדה וטבלה קודם שתקנח עצמה יפה יפה--הרי היא בטומאתה.

ט  אחד האיש ואחד האישה ששימשו מיטתן, שניהן טמאין; ושניהן ראשון לטומאה, דין תורה.  ואין האישה טמאה משום נוגעת בשכבת זרע, שנגיעת בית הסתרים אינה נגיעה; אלא המשמשת, הרי היא כרואה קרי:  והוא שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד, שנאמר "אשר ישכב את אישה" (ויקרא כ,יח).

י  הייתה קטנה מבת שלוש שנים, אינה מיטמאה בשכיבה; אבל מיטמאה בנגיעת שכבת זרע, אם נגעה בבשרה מבחוץ.  לפיכך הבועל גדולה שלא כדרכה, טהורה--שלא טימא הכתוב אותה בטומאת בית הסתרים, אלא כדרכה.

יא  [י] הבועל את האישה, ולא הוציא שכבת זרע--טהור, אף על פי שהערה; וכן האישה טהורה, עד שיוציא האיש.

יב  [יא] האישה שפלטה שכבת זרע--אם פלטה אותה בתוך שלוש עונות, הרי היא טמאה כרואה קרי, לפיכך סותרת יום אחד אם הייתה זבה, כאיש שראה קרי; ומטמאה בכל שהוא.  אף על פי שלא יצאת לחוץ, אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים--נטמאה, שהרי שכבת זרע כדמה:  מה דמה מטמא בפנים, אף שכבת זרע שתפלוט תטמא אותה בפנים.

יג  [יב] שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך השלוש עונות--מטמאה אחרים שנגעו בה, כדרך שטימאה האישה שפלטה אותה.  ואם פלטה אחר שלוש עונות, הרי האישה טהורה; וכן שכבת זרע שנפלטה, טהורה--שכבר נפסדה צורתה.  [יג] וכמה היא עונה, או יום או לילה.  ואין העונה שנבעלה בה מן המניין.

יד  כיצד:  נבעלה בלילי שבת--שלוש עונות שלה, יום השבת וליל אחד בשבת ואחד בשבת; ואם פלטה בתוך זמן זה, טמאה.  פלטה מליל שני והלאה, טהורה.  והאיש שפירשה ממנו שכבת זרע, אפילו לאחר כמה עונות--הרי זו טמאה כל זמן שהיא לחה; והפורשת ממנו, טמא.

טו  [יד] שכבת זרע, אינה מטמאה אלא כשהיא לחה:  יבשה כחרס, טהורה; ואם יכולה להישרות מעת לעת בפושרין ולחזור לכמות שהייתה, הרי זו טמאה.

טז  [טו] כבר ביארנו בפרק זה שהרואה קרי, והאישה ששכב איש אותה שכבת זרע, והנוגע בשכבת זרע--טמאין מן התורה; וכן האישה שפלטה בתוך שלוש עונות--הרי היא טמאה מן התורה, כרואה קרי.  אבל שאר האמורים בפרק זה שהן טמאין, כגון מהרהר ומטיל מים--אינן טמאין אלא מדבריהם.  ולא גזרו עליהם טומאה, אלא לתרומה; אבל לחולין, טהורין.

יז  [טז] נוכרית שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך השלוש עונות, וכן בהמה שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך זמן זה--הרי אותה הנפלטת טמאה; פלטו לאחר זמן זה--הרי היא ספק נסרחה, או עדיין לא נסרחה.

יח  [יז] כבר ביארנו בהלכות מטמאי משכב ומושב, ששכבת זרעו של נוכרי טהורה מכלום; לפיכך בת ישראל שפלטה שכבת זרע של נוכרי, אפילו בתוך שלוש עונות--הרי היא טהורה.  [יח] גוי שהרגיש, ונתגייר וירד וטבל, ויצאה ממנו שכבת זרע שהרגיש בה, אחר שטבל--הרי זה ספק טמא.

יט  גדולה ששכב אותה קטן פחות מבן תשע שנים, או נוכרי או בהמה--הרי זו טהורה, שנאמר "ואיש אשר ישכב את אישה" (ויקרא כ,יח):  עד שיהיה השוכב איש ומישראל, כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך